אור חדש

 ברוך דיין האמת הסתלק

מרן הרב אהרן ליב שטיינמן זצוק"ל.

 

                                                                     

פעילות אתר אור חדש
שיעור קצר על הלכות חנוכה מפי הרב אברהם אסולין
הלכות חנוכה מפי הרב אברהם אסולין
 

 

תורת אמך לחג החנוכה

מקצת פסקי רבני מרוקו ◆ לוב ◆ תוניס ◆ אלג'יר ◆ מס' 29
מאת הרב אברהם אסולין ◆ מתוך הספר
תורת אמך השלם שיצא בס"ד בקרוב

בתקופת בית שני גזרו יוון גזרות על ישראל, וביטלו אותם מדתם, ולא הניחום לעסוק בתורה ובמצות, ולחצום לחץ גדול, ופשטו ידיהם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטימאו הטהרות, והיה צר מאד לישראל מפניהם, עד שריחם ה' אלהי אבותינו והצילם מידם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום, והושיעו את ישראל מידם. והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה המלכות לישראל, ונמשכה יותר ממאתיים שנה עד חורבן הבית השני, וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, היה זה ביום כ"ה בכסלו. נכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור להדליק המנורה שבבית המקדש, אלא פך אחד של שמן שלא היה בו אלא יום אחד בלבד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. ומפני זה התקינו רבותינו שבדור ההוא שיהיו שמונה ימים אלו, החל מיום כ"ה בכסלו והלאה, ימי שמחה והלל, ומדליקים בהם נרות בכל לילה משמונת הלילות לפרסם הנס ולגלותו, וימים אלו נקראים חנוכה. והם אסורים בהספד ובתענית ואין מספידים בחנוכה אלא לחכם בפניו.

זמן הדלקת נרות החנוכה

א. המנהג להדליק נרות חנוכה מיד בצאת הכוכבים כדעת רבותינו בדעת מרן השו"ע ולא בשקיעת החמה. ויש בזה משום זריזין מקדימין למצוות. ואם עבר הזמן יכול להדליק עד עלות השחר בברכה. עבר כל הלילה ולא הדליק אין לו תשלומים ביום שלמחרת, אלא ידליק בשאר לילות.

ב. ברוב מרוקו התפללו תפלת מנחה גדולה, ולכן בימי החנוכה היו מגיעים להתפלל תפלת ערבית מיד בצאת הכוכבים ומדליקים נרות חנוכה ואז מתפללים ערבית, ולמרות שבעת צאת הכוכבים אמורים להתפלל ערבית משום תדיר ואינו תדיר, אפילו הכי מפני פירסומא דניסא מדליקים את החנוכיה ואז מיד מתחילים ערבית כך נהגו בכפרים, במכנאס, ובמראכש ובקזלבנקה (הרה"צ אליהו הכהן).

ג. את תפילת ערבית מתחילים בימי חנוכה במזמור שיר חנוכת הבית וכו' ואחריה שיר המעלות הנה ברכו את ה', ובר"ח שחל בחנוכה אומרים אחר מזמור שיר חנוכת הבית, ברכי נפשי ואחריה שיר המעלות הנה ברכו את ה' (הרה"צ רבי אליהו הכהן).

ד. לאנשי ארץ ישראל אין לבטל זמן הדלקת נר חנוכה בצאת הכוכבים כפסק הש"ע, בשביל קביעות שיעור תורה, שהרי מדליקים הנרות בחוץ משום פרסומי ניסא, אבל אנשי חו"ל שמדליקים בתוך ביתם, לא יבטלו את קביעות שיעור התורה ברבים1.

ה. באולמות או בכינוסי רחוב, אחר אמירת דברי תורה, מדליקים נרות בברכה2.

ו. מי שאנוס ויוצא מביתו עם אשתו קודם פלג המנחה ויחזור מאוחר, כיצד ינהג.                         

א. אם הוא מדליק בתוך ביתו3, כשיחזור ידליק. ואם מדליק בחלון או בחצר4, ידליק בלא ברכה ויוסיף יותר שמן שיעור שיידלק מחצית השעה אחר צאת הכוכבים.                                              

ב. אם יוצא מביתו עם אשתו מפלג המנחה ואין גדול מבני הבית שידליק, לא יברך ברכה מפני שיש מחלוקת הפוסקים וספק ברכות להקל5.

ז.  המנהג שרב הקהילה או השמש מדליק בבית הכנסת6.

חאנשי מעשה לובשים בגדי שבת בימי החנוכה וקודם ההדלקה נוטלים ידיהם7.

ט.  אין מנהגנו להדליק את החנוכיה בשחרית בבית הכנסת. ובק"ק אלג'יר ותוניס, ויהודי לוב נהגו כן להדליק בלא ברכה8.

י. בבית כנסת במוצאי שבת אחר אמירת קדיש תתקבל, מדליקים את החנוכה ואומרים מזמור שיר חנוכת הבית, קדיש עלינו לשבח קדיש וקריאת הזוהר כך נהגו בכפרי הדרום, מכנאס, ובקאזלבנקה (הרה"צ רבי אליהו הכהן). כפסק הש"ע (סי' תרפא ס"ב), וז"ל: מרן: מדליקין נר חנוכה בבה"כ קודם ההבדלה.וכן מנהג יהודי אלג'יר9.

 שמנים ופתילות הכשרים להדלקה

 המנהג בכל ערב הנשים מתקנות בידם הצמר גפן להדלקת הנרות10.

כל השמנים והפתילות כשרים להדלקת נר חנוכה. ומנהגינו להדליק בשמן זית בלבד שהוא מצוה מן המובחר11.

ידליק בחנוכיה נאה לקיים מצוות "זה אלי ואנוהו"12.

סדר ההדלקה והברכות

 נוסח הברכה  יש שנהגו לברך "להדליק נר של חנוכה". ויש שנהגו לברך "להדליק נר חנוכה וכל אחד ינהג כאבותיו 13.

יש שנהגו שאחר הברכה הראשונה מדליק נר הראשון ובעודו ממשיך להדליק שאר הנרות, משלים הברכות הנשארות[1]. ויש מדליקין הנרות אחר גמר כל הברכות[2].

מנהג יהודי חלב להדליק שני שמשים, ויהודי לוב נהגו כן רק בבית הכנסת[3].

נותנים לקטנים להדליק נרות החנוכה מלבד נר החיוב, להרגילם בחינוך[4].

אחר שסיים הדלקת הנרות אומר "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". ויש המוסיפים לאחר מכן שבע פעמים את הפסוק "ויהי נועם" ומזמור "יושב בסתר עליון"[5].

נהגו בעיר דבדו לקרא מגילת אנטיוכוס ומעשה יהודית אחר הדלקת הנר הראשון[6].

החייבים בהדלקת נר חנוכה

בן נשוי המתארח אצל אביו או בן ישיבה, וכ"ש אם אביו גר בחו"ל במקום שזמן ההדלקה מאוחר מבארץ ישראל, ויש לו חדר שמיוחד לו, יכול להדליק בברכה[7].

סדר התפילות בימי החנוכה

נהגו מידי ערב בעיר דבדו, לקרא הלל שלם ללא ברכה[8].

  בתפלת שחרית בימי חנוכה, המנהג בערי המערב שמתחילים "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד", "ארוממך" וכו'[9].

 הנוסח בתפילת על הניסים בהלל "גמור" ובהודאה[10].

בעת פתיחת ההיכל אומרים הפסוקים "נר לרגלי דברך" וכו'[11].

סדר קריאת התורה ביום השמיני, זאת חנוכה. מנהג מרוקו הכהן קורא ביום השמיני כולו, הלוי קורא ביום התשיעי, והשלישי קורא מ"ביום העשירי" עד כן עשה את המנורה שבפרשת בהעלותך[12]. ומנהג יהודי אלג'יר כסדר הזה הכהן והלוי קוראים ביום השמיני, והשלישי חוזר מ: ביום השמיני והלאה כמובא בשו"ת דרכי דוד (סי' נג), וכן בשו"ת פרחי כהונה (סי' כא). נהגו בכפרים ובקאזבלנקה כהן ביום השמיני עד מנחת קטרת. לוי  וישראל מיום השמיני עד בעלותך (הרה"צ רבי אליהו הכהן).

בתפלת שחרית מנהג מרוקו, אלג'יר, תוניס, לוב, בימי החנוכה בתפילת שחרית לדלג על אמירת בית יעקב ושיר של יום ואומרים את מזמור החג בלבד[13].

נהגו בארם צובה (בנוסף לנרות החנוכה), להדליק בבית הכנסת בכל יום שנים עשר נרות כנגד שנים עשר הנשיאים[14].

ערב שבת של חנוכה מנהג הכפרים, מכנאס, קזלבנקה וצפרו שלא לומר במה מדליקין ומנהג מרוקו הספרדית שאומרים במה מדליקין[15] 

אומרים ההלל בחנוכה בבית האבל שאמירתו חובה ולא צד מנהג[16].

מנהג אכילת סופגניות מיוסד על אדני פז ואין להקל בו בשום אופן[17].

המנהג הקדמון בתאפילאלת היה לאכול את הספינג' בראש חודש טבת[18].

יש נוהגים להדליק נר בר"ח טבת לכבוד רבי מאיר בעל הנס[19].

המנהג רווח שמי שנולד בימי חנוכה לבנים קוראים ניסים או מתתיהו[יא1], ולבנות קוראים על שם יהודית.

 עולין לבית עלמין ביום פקודה (יום השבעה, יום השלושים, יום השנה), בחנוכה ובימי  חוה"מ פסח, וסוכות ויש שאין עולין ראה בהערה[20].  

סגולות לחנוכה

 אחר חנוכה לוקחים את הפתילות ושורפים אותם ומדלגים מעל גבי העשן הרווקים והרווקות סגולה לשידוכים ושמירה[21]. 

אחר ששורפים את הפתילות ומדלגים עליהם ושרים נהגו לומר(מתורגם):

'כך מנהגנו, נשרוף פתילותינו, ונבקש מ-אלהינו, לשנה הבאה יחיינו, ונחזור לארצנו, וארץ אבותינו, ירושלים החביבה עלינו, ולתורה ולמצות יזכנו, וזכות אור הנרות אשר הדלקנו, יאיר עינינו ועיני בנינו, באור התורה שהיא חיינו ואורך ימינו, ובה נאבד שונאינו[22].

ג. נהגו לקחת שיירי השמן הנותר (כשהתנו קודם לכן שהנשאר אינו חלק ממצות הדלקה), לשמור לעת הצורך למשיחה במקום כאב ובפרט לשושנה ברגלו [23].


1וכ"כ מרן בשו"ע (או"ח סי' תרעב ס"א). וכתב הגר"י משאש בספרו נר מצוה (עמוד כח) וז"ל: אמנם אם מובטחים לחזור ללימודם ואפילו  מקצתם ואפילו אחד מהם, הדעת נוטה שאין לגרום בטול תורה ואפילו אחד בשביל קדימת ההדלקה. ואף שכתב המגן אברהם (סק"ח) בשם רש"ל והב"ח ז"ל ואפילו ללמוד אסור, ואם התחיל ללמוד פוסק משהגיע זמנה ע"ש. ומשמע דמיירי גם האידנא. מ"מ נוכל לומר דהיינו דוקא ליחיד הלומד בביתו דיכול לעשות המצוה בזמנה ויחזור ללמודו, לא כן יחיד הלומד עם רבים במקום אחר, שאם ילך להדליק לא יחזור למקום קביעותו, גם הם יודו דלא מבטלינן מלימודו עם רבים שהיא מצוה רבה וכו'. ועי"ש בהמשך דבריו דס"ל שכל ההיתר הוא מפני שמדליק בתוך ביתו. אבל עכשיו בארץ ישראל שרובם מדליקים בחוץ (פירסומי ניסא הוי בזמן צאת הכוכבים לכך ידליק דיקא בצאת הכוכבים), וכמו שכתב הגר"ש משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן (ח"ד בהשמטות אות ו') וז"ל: ואמנם  היום שזכינו לגור בארצנו, ראוי לנו להשתדל להחזיר עטרה ליושנה, להדליק בפתח הסמוך לרשות הרבים למי שגרים בקומה א' וב' ע"כ. וא"כ ידליקו ולאחר מכן ימשיכו בלימודם, כפסק השו"ע (סימן תער"ב), שפסק כהרמב"ם, שמדליקין בסוף השקיעה לא מאחרין ולא  מקדימין.

2ראה מ"ש הגר"ש משאש זצ"ל שהמנהג להדליק בברכה בהדלקת החנוכיה ברחובה של עיר המאורגן על ידי חסידות חב"ד כמובא בשו"ת שמש ומגן (ח"ג סימן לג) וז"ל: תמיד אני מוזמן על ידם (חב"ד),  להדליק ולומר דברי תורה על הקהל, וגם אני מדליק בברכה, ואני אומר להם קודם שכל מי שאין לו חנוכה בביתו שיכוון לצאת בברכתי. ויש הרבה מדור החדש שאין להם חנוכה לגמרי. גם יש בזה כל הטעמים הנאמרים בבית הכנסת שכתב מרן ז"ל להדליק בברכה. א. משום אורחים וכמ"ש בב"י.  ב. וגם משום פרסומי ניסא כמ"ש מרן בשו"ע. וגם זכר למקדש עולמים לפרסם הנס שהכל מתקבצים שם כמ"ש הליכות עולם וכו', וגם כאן מתקבץ קהל גדול הרבה יתר ויותר מבית הכנסת ד' ה' פעמים וברוב עם הדרת מלך עי"ש.

3מי שנוסע עם אשתו מהעיר קודם פלג המנחה להתארח אצל הוריו וחוזר מאוחר ומדליק בתוך ביתו, אזי זמן הדלקה כל הלילה ולא עד שתכלה רגל מן השוק, כי עיקר ההדלקה בשביל בני הבית שיראו הנרות דולקים, ואם כן ראוי להדליק אחר שיחזור לביתו מאוחר ולא ידליק קודם פלג המנחה שהוא יום גמור, ראה שו"ת שמש ומגן (ח"ג סימן נו אות ז).

4כך כתב בשו"ת שמש ומגן (ח"ד בהשמטות אות ו) שראוי להחזיר עטרה  ליושנה ולהדליק בחוץ.

5כתב הרב בשו"ת שמש ומגן (ח"א סימן לא) ואם הדליק קודם צאת  הכוכבים לדעת מרן ז"ל, לא יוצא ידי חובה וממילא הוי ברכתו לבטלה, זולת אם הוא טרוד. ובסוף התשובה כתב הרב דלענין הברכה הוי מחלוקת הפוסקים אם יברך או לא, עיין בספר ברכי יוסף (תרעב סס"ק א'), ובספר כף החיים (תרעב ס"ק י'), דחולקים בזה בהדלקה מפלג המנחה וונראה הפסק דלא יברךדספק ברכות להקל וזהו להלכה ולמעשה.

6כתב בספר כתר שם טוב גאגין (חנוכה), שכן המנהג בלונדון ואמשטרדם (הולנד). ובמרוקו היו נוהגים שהשמש מדליק, כנראה  שכך נהגו ברוב המקומות, וכ"כ בספר קרבן מנחה לר"ב אסבאג זצ"ל (פרק סא סעיף ו). ושמעתי מהגאון רבי יהושע מאמאן שליט"א  שבכל מקום שכיהן ברבנות במרוקו הוא התכבד בהדלקה.

7ראיתי אנשי מעשה ששוטפים פניהם ידיהם ורגליהם, לובשיםהכובע המנעלים והמעיל העליון של שבת והולכים להתפלל בבית הכנסת תפלת ערבית כמובא בספר נר מצוה (עמוד 39). ובקונטרס אורי וישעי - חנוכה לידידי הרב אברהם דבדה (הקדמה) הביא בשם פאר ליעקב (עמקלז) שהאדמו"ר רבי מאיר אבוחצירא זלה"ה היה נוטל ידיו קודם הדלקת נרות חנוכה וניגש לקיום המצוה בדחילו ורחימו. עוד כתב שם שהיה הרב זלה"ה יושב מול הנרות לאחר ההדלקה.

8כן כתב בספר נהגו העם (חנוכה אות ג). וכן נהגו בכמה ערים במרוקו ובהם: צפרו, ראבט, סאפי, מראכש, שלא להדליק בשחרית (הגאון רבי יהושע מאמאן שליט"א). וכן בעיר פאס, ותאפילאלת (מפי הגאון הרב יוסף שרביט). אמנם יש שנהגו להדליק החנוכיה בשחרית בלא ברכה ונהגו כן על פי הרמב"ם (פ"ג ה"י/יא מתמידין ומוספין). משום פרסומי דניסא וכך מנהג תוניס ומנהג לוב (הגאון רבי ציון בוארון). ובספר זה השולחן(ח"א עמוד פב) כתב שאין מנהגם (אלג'יר), בערב להדליק חנוכיה בבית  הכנסת אלא בתפלת השחר בלי ברכה.

9באלג'יר בבית הכנסת של הרבנים הרבנים הרב דוד אבן כליפה וחמיו בעל קרית חנה ודוד תקנו להדליק תחילה בבית הכנסת כמובא בשו"ת דרכי דוד (סי' נ). 

10כתב הכלבו (סימן מד) נהגו לחדש הפתילות בכל לילה זכר  למקדש שהיו מחדשים אותם בכל לילה אל מנורת המאור עכ"ל. וכן באבודרהם (סדר נר חנוכה עמ' צ), דאין צריך להחליף הפתילות אלא שנהגו כן. וכ"כ בספר וישמע שאול נחמיאס (סי' תרעג), שכתב שהוא מצוה מן המובחר. וכ"כ וזאת ליהודה טולידאנו (סימן קמה),ובספר שם משמואל (עמ' עמ' מה סעיף יט) כתב והטעם לפי שכל לילה היה הנס מתחדש, ועוד זכר למנורה שהיו מחליפים הפתילות בכל לילה. וכן נהגו בק"ק באולדמנצור (מפי בתו של רבי כליפה אלמליח), וכן המנהג במראכש (הגר"מ אוחנונא). ולענ"ד לפי מנהג זה  לא תבא תקלה אם יטעה וידליק בפתילה של נר החיוב את הנר של ההידור ביום שאחריו ונמצא מוריד במצוה כמובא באחרונים, שהרי בכל יום מדליק בפתילות חדשות .

11כדאיתא במסכת שבת (דף כג.), א"ר יהושע בן לוי כל השמנים  כולן יפין לנר, ושמן זית מן המובחר. אמר אביי מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי, אמר ודאי משך נהוריה טפי. וכתבו התוספות ד"ה מריש הוה, דנראה דעל נר חנוכה קאי, וכ"כ המרדכי והמאירי (שם). וכתב מרן בשו"ע (או"ח סי' תרע"ג סעיף א) דכל השמנים והפתילות כשרים לנר חנוכה וכו'. וכתב שם מור"ם (בשם המרדכי, כל בו, והמהרי"ל) מיהו שמן זית מצוה מן המובחר עי"ש. וכתב הגר"י משאש זצ"ל בספרו מנחת יוסף עה"ת (ח"א פרשת וישב עמ' 177) דכל השמנים כשרים, ומ"מ שמן זית מצוה מן המבוחר זכר לנס שנעשה בשמן זית. והניף ידו שנית בספרו נר מצוה (עמ' ס' אות ד). וכתב בשו"ת דרכי דוד (סי' ס), וז"ל: ואנו מנהג אבותינו  בידנו, ומנהגינו להדליק בשמן זית שהוא מצוה מן המובחר ואין לשנות משום ואל תטוש תורת אמך ע"כ. וכתב ר' ברוך אסבאג זצ"ל בספרו קרבן מנחה (עמ' פג' ס' סעיף ג') שאם הוא עני ואין לו  כסף לקנות שמן זית לכל הימים, יקנה ליום הראשון שמן זית ולשאר הימים ידליק נר חובה בשמן זית ושאר נרות ההידור בשמנים אחרים זולים יותר. ואמרינן בגמרא (שבת כג:), הרגיל בנר  חנוכה ונר שבת שבת הויין ליה בנים תלמידי חכמים ופירש רש"י דכתיב (משלי ו, כג), כי נר מצוה ותורה אור, על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור התורה.

וכתב רבנו יוסף חיים זצ"ל בספרו ידי חיים (עמוד קכז) וז"ל:  מצוה בשמן זית כי אמרו רז"ל אכילת זיתים גורמת שכחה, אך השמן עושה זכירה, ועשו סימן לזה "אב משכח בן מפקח". והיוונים רצו לשכחם מן התורה, כמ"ש בהודאה "כשעמדה מלכות יון הרשעה לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". אך ישראל גברו ולא שלטה בהם השכחה שהיא קשורה בזית, אלא שלטה בהם הזכירה שהיא קשורה בשמן זית, לכן מדליקין בשמן זית.

12ראה שם משמואל (עמ' מה) שכתב סדרי עדיפויות החומר ממנו עשויה החנוכיה. א. כלי זהב. ב. כלי כסף. ג. נחושת הדומה לזהב. ג. נחושת אדום. ד. של ברזל וכו'. ועי"ש שהביא הרב, חמש עשרה דרגות במצוות "זה אלי ואנוהו" בחנוכיה, וכ"כ הגר"י משאש זלה"ה, ומקורם בספר חסד לאברהם (נהר נח מעין שני).

13נוסח הברכה "להדליק נר של חנוכה", והיא גרסת הגמרא (שבת כג ע"א),וכן גרסת הרי"ף, הרמב"ם (חנוכה פ"ג ה"ד), והטור. וכן הנוסח המובא במחזור ארם צובה והוא מנהג יהודי מרוקו. וכתב הגר"י משאש זצ"ל בספרו מנחת יוסף (פרשת וישב עמוד 170), וכן בספר נר מצוה (עמוד ל', ועמ' סא)שיכול לברך איך שירצה. וי"א להדליק נר חנוכה כדאיתא בשו"ע (סי' תרעו ס"א), ויש שכתבו הטעם על פי האריז"ל שהוא ר"ת שם קדוש נח"ל. וראה בספר מנורת המאור אלנקאווה (פ"ב תפלה עמוד קצו), ובנר מצוה (עמוד 180),וכ"כ בספר קרבן מנחה לר' ברוך אסבאג (פרק ס' סעיף ה'), וכן מנהג יהודי אלג'יר.  ועתה קבלתי מידידי מהדיר תורת רבותינו הרה"ג רבי יוסף פרץשליט"א ראש מכון פי ישריםתשובה בענין נוסח הברכה למנהג מראכש וז"ל: נשאלתי מה מנהג מראכש בנוסח הברכהוזה מה שהשבתי:בסדור כתב יד ממראכש משנת תקנ"ב שנכתב על יד החכם השלם כמוהר"ר יהודה בן יצחק זריהן זלה"ה כתוב "להדליק נר חנוכה" בלי מילת "של". וכן בספרו של כמוהר"ר ברוך אסבאג בן כמוהר"ר שלמה אסבאג בן כמוהר"ר יעקב אסבאג בן מרנא ורבנא כמוהר"ר שלמה אסבאג מרא דאתרא דמראכש בן כמוהר"ר שלום זיע"א, שהוא עצמו היה דיין במראכש ואבותיו דור אחר דור היו מגדולי הדור, וכתב בספרו קרבן מנחה (פרק ס סעיף ו), ולא יאמר להדליק נר של חנוכה אלא להדליק נר חנוכה. זה מה שמצאתי עדויות ממראכש. ע"כ. וכ"כ בספר וישמע שאול נחמיאס מחכמי מראכש (סי' תרע"ד).

[1]כתב בספר שם משמואל (עמ' מז ס"ה), מנהג ירושת"ו לברך תחילה "להדליק" ואח"כ מדליקים ומברכים "שעשה ניסים" וברכת "שהחיינו". וכ"כ בספר דברי שלום (אות ק), שכך הוא מנהג בית אל. ויש קצת ראיה מהאבודרהם (סדר הדלקת נ"ח עמ' ר ד"ה כתב),הביאו בבית יוסף (סימן תרע"ו ס"ק ה), בשם הרב יונה שבליל ראשון  מברך שלוש ברכות אלו קודם ההדלקה, דכל המצות מברך עליהם קודם עשייתן, ובליל שני מברך קודם ההדלקה "להדליק", ו"שעשה ניסים" מברך לאחר שמדליק נר ראשון קודם שידליק נר שני, שהוא נס אותו היום, וכן בליל שלישי קודם שידליק נר שלישי, וכן ברביעי וכן על כולם עכ"ל. ובספר עלי הדס (עמוד 688), ציין שכן נהגו חלק מהקהל בתוניס, והביא את דברי המאירי בשבת (דף כג ע"א) יש מדקדקים לברך ברכת  "להדליק" בראשונה ו"שעשה ניסים" באחרונה, בשעה שהוא רואה כל מה שהוא חייב להדליק, ואיני רואה הכרח בכך, ומ"מ "להדליק" מיהא ראוי לברך בתחילתו מטעם עובר לעשייתן ע"כ. וכך כתב בספר כתר שם טוב (ח"ב עמוד תקכב), שכן המנהג בארץ  ישראל, סוריה, תורכיה, מצרים, וערי המערב. וכן מנהג יהודי אלג'יר כמובא בספר זה השולחן (פרק לב ס"ב). ולע"ד נראה דבאמת  הרי לכאורה ברכה ראשונה עבור ההדלקה, וברכות הנוספות "שהחיינו" ו"שעשה ניסים" אינם שייכים בדוקא למעשה הדלקה והראיה שגם מי שאנוס ולא הדליק יכול לברך ברכות אלו אפילו בראית הנרות של אחר.

[2]כתב בספר מנחת יוסף משאש (פרשת וישב עמוד 181) וז"ל: ואחר  שהדליק נר א' של חובת היום {ולע"ד נראה מדבריו שמברך כל הברכות קודם ההדלקה דאל"כ הול"ל בעודו מדליק הנרות האחרים ממשיך שאר הברכות ואומר הנרות הללו}, בעודו מדליק הנרות האחרים, אומר "הנרות הללו אנו מדליקין" וכו'. וי"א ז' פעמים ויהי נועם וכו'. ועיין הרב שופריה דיוסף (א"ח עמ' פד אות ח), וכתב הגר"ש משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן (ח"ד או"ח סימן עד), דמנהג מרוקו אינו ידוע לי, אבל מה שנהגתי אני מימות מר  אבי זצ"ל ועד היום הוא לומר כל הברכות ואז מתחיל להדליק כסברת מור"ם ז"ל (או"ח סי' תרעו ס"ב). וכ"כ בספר וישמע שאול נחמיאס (סי' תרעד), ובספר קרבן מנחה (פרק ס ס"ו). ובספר מעשה בראשית (ח"ג מצוה תריט עמ' 270).

[3]כתב  בספר דרך אר"ץ (מנהגי חלב עמוד קמג), והטעם היות וכל  ימות השנה היו מדליקים שני נרות כדי להאיר את הבית, ואם היו מדליקים בלילה ראשון של חנוכה שני נרות בלבד לא היה כל היכר, משום כך הדליקו שני שמשים. ועוד טעם משום זוגות עכ"ד. וכן נהגו יהודי לוב כמובא בספר נחלת אבות (עמוד קנו). ושמעתי מהגאון הרב ציון בוארון שליט"א שנהגו כן רק בבתי כנסיות.

[4]כתב הרב בן איש חי (ש"א פרשת וישב אות יח) טוב לתן לאחד מבניו הקטנים להדליק בידם נר הנוסף (השמש) כדי לחנכם במצות, שגם  בזה הנר הנוסף יש קצת מצוה. וכן אני נוהג, וראוי לעשות כך. אבל לא יתן להם להדליק מנירות של חיוב ע"כ. וכ"כ בספר שם משמואל (עמ' מב סעיף כה). ומאידך כתב הגר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי (סימן כז אות לו) מה שנותן בעה"ב לבניו הקטנים להדליק  שאר הנרות מן המהדרין, אין קפידא, כיון שכונתו לחנכם במצות ולשמחם. וכן מנהגנו במרוקו, וכך נהג בקודש הרה"צ כליפה אלמליח זצ"ל רב העיירה אולדמנצור, שאחר שהדליק הנר הראשון היה נותן לילדיו להדליק. וכן בהדלקת הנרות בבית הכנסת, וכן נהג הרה"צ בבא הנה זצ"ל רב העיר רמלה (מפי חתנא דבי נשיאה הרה"ג רבי אברהם מוגרבי). וכן נהג בקודש הגאון הרב יהושע מאמאן לאחר שהדליק נר החיוב לתת לבניו הקטנים שהגיעו לחינוך להדליק כדי לחנכם למצות (מפי בנו הרה"ג רבי רפאל מאמאן רב קהילת יד רמ"ה י-ם). ובצפון מרוקו יש שנתנו לילדים להדליק כל הנרות מלבד נר החיוב (הרב שלמה דיין).

[5]כמובא הנוסח בסידור החודש, וכן בספר מועד לכל חי (סימן כז אות יג), ובספר כף החיים סופר (ח"ו תרע"ו ס"ק ל). וסגולה לשמירה  לומר לומר כל לילה אחר הדלקת נרות החנוכה שבע פעמים פסוק "ויהי נועם" ומזמור "יושב בסתר עליון". וכן הוא בספר נר מצוה(עמוד סב), ובספרו מנחת יוסף (פרשת וישב עמ' 181), וכ"כ בספר קיצור שו"ע (סימן תריז אות טו). וכ"כ בספר שם משמואל (עמ' כ ס"ט). וכך  נוהג הגאון רבי יהושע מאמאן שליט"א והוסיף שכן נהג אביו הצדיק רבי רפאל מאמאן זיע"א, וכן נהגו כן במרוקו אנשי מעשה.

[6]ראה בספר עיר הכהנים דבדו (עמ' 98).

[7]כתב מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן (ח"ב סימן ג), מנהגנו שבן נשוי המתארח בבית הוריו, יכול להדר ולברך  על החנוכיה בחדרו, וכן אורחים שיש להם חדר בנפרד יכולים לברך בעצמם, וכמובן שבברכות של בעה"ב מתכוונים שלא לצאת ידי חובה. ובפרט אם יש שם חלון לצד האחר שבבית. וכמו לגבי נרות שבת, כאשר האשה מתארחת שמדליקה ומברכת על הדלקת נרות גם באותו החדר שבעלת הבית מדליקה כמובא בשו"ת שמש ומגן (ח"א או"ח סימן סב). ובבית בבא סאלי, ובבא  חאקי, ובבא הנה, היו הנשים המתארחות גם מברכות לעצמם בהדלקת הנרות (עדות רבי אברהם מוגרבי שכן ראה במשפחה).

[8]כדמיון חג הפסח, והיות שבעיר זה הינם כוהנים מיוחסים, נהגו לקרוא את ההלל מידי יום.

[9]ראה בשו"ת מים חיים (ח"ב סימן עג) וכתב הטעם פשוט הנראה שהניחו  פסוק זה להתגדל בו שמונת ימי חנוכה משום פרסומי ניסא וכו'. וכ"כ הקדוש רבי דוד אבוחצירא זלה"ה הי"ד בספרו שכל טוב (דרשה לחנוכה), וז"ל: ואם אפשר לרמוז מזמור זה על ימי חנכה, שכן תקנו הראשונים ז"ל לאמרו בימים ההם בשעת ההדלקה, דהיינו אחר כך, וגם בתפלת שחרית ומנחה של שמונת ימי חנוכה כידוע.

[10]כן כתב סידור למודי ה' (עמוד 209), למקובל  הרה"צ יעיש קריספין זצ"ל. וכן כתב בספר נהגו העם חנוכה (עמוד קמד אות ה),וכן מנהג יהודי לוב כמובא בספר שלחן לחם הפנים (הל' חנוכה סוף סי' תרפב), להגאון רבי יעקב רוקח זצ"ל. וכן מנהג יהודי תוניס וג'רבא (אור תורה כסלו תשסה סימן כו). וכן מנהג יהודי אלג'יר.

[11]כן מנהג יהודי מרוקו והוא מנהג קדום, ומובא בסידור אהבת הקדמונים (לקהל התושבים בעיר פאס, למעלה מחמש מאות שנה), וכן כתב בספר נר מצוה (עמוד סג). וכן מנהג יהודי תוניס, אלג'יר כמובא בספר זה השולחן (עמוד פג אות א).

[12]ואין מנהגינו זה סותר את דברי מרן השו"ע (סימן תרפד ה"א), שכן מרן לא גילה דעתו לגבי ההפסקות בקריאת התורה של היום השמיני כמובא בשו"ת תבואות שמש (אור"ח סימן עה) ובספר דברי שלום ואמת (ח"ב עמוד 124).

[13]ראה בהרחבה פרק חול המועד ס"ט.

[14]ראה בספר דרך אר"ץ (חנוכה  עמוד קמה אות ה).

[15] כתב הבית יוסף (סי' ער), וז"ל: הגאון מהרי"א ז"ל בסוף הל' חנוכה  בשם אורחות חיים דיש שאין אומרים במה מדליקין בע"ש של חנוכה, לפי שמזכיר שם פיסול שמנים שאסור להדליק בהם בשבת, מה שאין כן בחנוכה ע"כ. ולא ראיתי שנמנעים מלאומרו. ואפשר שהטעם משום מה שלא חש לפסול שמנים בחנוכה משום חומרא דידיה הוא שאסור להשתמש לאורה וליכא למיחש שמא יטה בשבת. ועוד דצריך לקרותו  להזכיר ג' דברים שצריך האדם לומר בתוך ביתו, ומשום דבחנוכה לא מיפסלי שמנים, אין להניח מלהזכיר עכ"ד מרן הב"י. והמנהג שלא לאומרהכמובא בספרשם משמואל בן הרוש (סי' תרעט), שהיה מחכמי צפרו.  וכן מנהג הערים הנזכרות בהלכה למעלה (הרה"צ רבי אליהו הכהן),זהוכדעתאורחות החיים המובא בב"י והנוהגים לאומרה עושים כפי  ב' הסברות של הבית יוסף כנזכר לעיל וכן כתב בסידור תפלת החודש שבחנוכה נוהגים לאומרה. וכן מנהג מנהג צפון מרוקו הספרדית לאומרה (הגר"ד פרץ).

[16]ראה שו"ת כרם חמר (א"ח סימן יב), ובספר בן איש חי (ש"ב פרשת ויקרא הלכה טו).

[17]כת"י מרבי יהודה ב"ר מאיר טולידאנו וז"ל: כתב רבנו מימון בן יוסף (הוא אבי הרמב"ם), בחיבורו על התפילות בלשון ערבי בפירושו על חנוכה, אין להקל בשום מנהג ואפילו מנהג קל, ויתחייב כל נכון לו עשות משתה ושמחה ומאכל לפרסם הנס שעשה ה' יתברך עמנו באותם הימים. ופשט המנהג לעשות סופגנין, בערבית אלספינג', והם הצפיחיות בדבש ובתרגום האיסקריטין, משום שהם קלויים בשמן, זכר לברכתו. וכתב רבנו נסים במגילת סתרים כי בכל מנהגי האומה באלו מנהגות כמו זו, והראש בראש השנה, והחלב בפורים ובמוצאי פסח, והפולים ביום הושענא רבה, ואותם המנהגים אין לנו לבזותם, ומי שהנהיגם זריז ומשתדל הוא, כי הם מעיקרים נעשים, ולא יבוזו במנהג האומה, וכבר אמר הנביא עליו השלום "ואל תטוש תורת אמך", "דת אומתך אל תעזוב" (קובץ שריד ופליט הובאו דבריו בספר מנהג ישראל ח"ב עמוד רפח).

[18]כך נהג הרה"ג רבי אליהו זיני זצ"ל יד ימינו של סבא דמשפטים הצדיק רבי יעקב אבוחצירא זצ"ל, והטעם היות ומנהג המערב להדליק נר בכל ראש חודש, שהינו משמן זית וכן הנס נעשה בפך השמן זית לכן נהגו לאכול את הספינג' בראש חודש (מפי הרה"ג רבי אליהו זיני ר"י אור וישועה).

[19]בספר קצור שו"ע טולידאנו (סימן תריא ה"ז).

[20]כמובא בשו"תשמש ומגן (ח"ד אור"ח סימן סו). והוא מנהג מכנאס. וכן בספר נהגו העם מנהג עיר צפרו (אבלות אות מד). הגאון הרב יהושע מאמאן שליט"א בעל שו"ת עמק יהושע מורה שמי שיעלה לבית עלמין ויודע שלא יבא לידי בכי יכול לעלות בימי חנוכה וכדומה (מפי בנו הרה"ג רבי רפאל מאמאן). אמנם המנהג בע"ת מראכש שלא לעלות בימי המועד מלבד הילולא של צדיק (הערות למגן אבות יו"ד עמוד שצז אות מג). וכן בעיר בני מלאל וקזבלנקה לא עולין לבית עלמין (מפי הרה"ג יחיאל בוחבוט). וכן המנהג בעיר פאס שלא מבקרים בבית החיים העלמין בחול המועד כמובא בספר מגן אבות (עמוד תסד אות כא). וכן מנהג אלג'יר (לקץ הימין, חסד ואמת.  עמוד 36). וכן כתב בספר מועד לכל חי (סימן זך אות יא), וכ"כ הרב בן איש חי (ש"ר וישב אות כב).

[22]כמובא בספר ילקוט שבע (כסלו עמ' קמב),בי שכן ראה בקודש אצל סדנא בבא סאלי זצ"ל שנהג כן.ומצאו לכך סמך מהפיוט מעוז צור, מנותר קנקנים, נעשה נס ל"שושנים".


 [יא1]מתתיה?

 

 

תורת אמך

אתר אור חדש. מוסדות תפארת מיכאל.  הרב אברהם אסולין אתר אור חדש

אור חדש◆לאור חכמי מרוקו ◆ 

 

 הרב אברהם אסולין מוסדות קהילת תפארת מיכאל

רבי דוד הלוי זצ"ל רב העירה תהלה הסמוכה לתיזנית במרוקו, מרתק מרתק

קולע אל השערה

תמיד היו חושבים איך להתקדש ולהשיג קרבת אלוקים, ולשם כך היו משתדלין לדבר כמה שיותר בלשון הקודש, בפרט ביום שבת קודש.

בקיאותו בש"ס ופוסקים של רבי דוד היתה מן המפורסמות, וכפי שניתן לראות זאת בעליל בספריו על שולחן ערוך –יורה דעה, עם שאלות ותשובות בהלכות שחיטה (כתב יד). באחד הפעמים נזדמן לדרשה של תלמיד חכם גדול, ובאמצע הדרשה רצה הדרשן להזכיר מקור מדויק לאיזה מאמר שבש"ס, ולא נזכרו המקשיבים, מלבד רבי דוד, שנשאל אמר להם את המקור המדויק.

חצות לילה

רבי דוד היה גר בקומה ראשונה ובנו רבי שלום התגורר בקומה השניה, מדי לילה בהקרב שעת חצות לילה, היה נוקש רבי דוד במקלו על גג ביתו שהוא בעצם תחתית ביתו של בנו, והיה קורא ואומר "חצות חצות קום קום", וכך היה מקיצו לתיקון חצות לקונן על גלות השכינה, לאחר מכן המשיכו באמירת הבקשות ובלימוד תורה, ומחיל לחיל בהגיע זמן התפלה היו פונים להוסיף קדושה על קדושתם בטבילה במקוה טהרה. הנהגה זו לא  פסקה מהם עד ימיהם האחרונים עלי אדמות.

בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל

ביום מן הימים זמם גוי אחד עלילה על רבי דוד ואחיו רבי יעקב שחייבים הם לו סכום כסף גדול. והעמיד עליהם עדי שקר, הויכוח הגיע למושל העיר, שגזר אומר

או שישבעו בספר תורה או שישלמו את המחיר שטוען הגוי כלפיהם. רבי דוד ורבי יעקב נשאו פניהם כלפי מעלה והרבו בצומות ובתפילות, ותפילתם נשמעה בשמים, ובסמוך ליום המשפט נפל אותו הגוי שהעליל את העלילה באחד הבורות ומת, וכך נתבטלה התביעה כלפיהם.

היזהרו בגחלתן

כולם נהגו כבוד ברבנו דוד, יהודים וגוים כאחד, היה גוי אחד שרצה לא לנהוג ככולם, ותוך כדי דיון וויכוח  עם רבי דוד שהתווכחו באיזה ענין, עשה איזו תנועה שלא לכבודו של רבי דוד. כדרכם של צדיקי האמת, שאינם משיבים על עלבונם, והקב"ה מלמעלה תובע עלבונם, והנה באותו היום חש אותו הגוי כאבים עזים באחת מידיו, כשהוא מתפתל מכאבים, לאחר מחשבות חוזרות החליט אותו הגוי ללכת עם תשורה לרבי דוד ולבקש את סליחתו, וכך היה: תיכף ומיד לאחר  שבא לבקש את סליחתו של רבי דוד, החלו הכאבים להעלם אט אט, והיו כלא היו.

בשנותיו האחרונים  אשר הזקין עד למאוד, מי שניהל את כל העניינים הרוחנים שבישוב היה זה בנו רבי שלום.

את יראת חטאו ניתן להבחין ממה שנהג  רבי דוד לצום בשני ימי הימים טובים של ראש השנה, מפני איזה חלום  שחלם באיזה פעם. 

הכל עולין לארץ ישראל

מאז ומתמיד היו אצל אבותינו את הכיסופין והערגה לעלות לחונן את עפרה של ארץ הקודש ארץ האבות ארץ ישראל, אך לא כולם יכלו להגשים את המשאלה הזו, אם מפני סכנות דרכים, אם מפני שמנעו אותם לצאת מארצם, והן מצד שהשלטון בארץ ישראל היה בידי אומות זרים שמנעו רבים וטובים מלהכנס ולשכון בארץ ישראל.  הכרזת האו"ם בשנת תש"ח על אישור הקמת מדינה לעם ישראל, הגיעה בשמחה לאזניהם של הישוב טהלה ובארשם רבי דוד שהיה קרב ובא לשנתו התשים. וכפי שאמרו חז"ל זריזין מקדימין למצוות', גם במצוה זו הזדרזו רבנו דוד ובנו רבי שלום להירשם אצל נציגי סוכנות העליה.

רבי דוד אף שהיה זקן ושבע ימים ותשוש, בכל זאת לא ויתר מלעלות לארץ ישראל, ואף שהעליה לארץ בתקופה ההיא היתה כרוכה בטלטלה גדולה שדרשה מהם לגור במבני עראי במרכאש ובקזבלנקה עד שישיגו עבורם דרכוני יציאה, ועד שיהיה להם מקום בספינות שיצאו למיצר גי'ברלטר ומשם לצרפת, בדרכם לארץ ישראל, וכך היה אומר "הלואי ותהיה  עלייתי לארץ ישראל רק כדי שאזכה ליקבר בה" ובאמת כך היה: בעת הנסיעה בספינה, לא חש רבי דוד בטוב, עד שהרופאים חששו שמיתתו קרובה, אמנם לא נפלה רוחו של בנו רבי שלום בקרבו וידע מה שאמרו חז"ל אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים" ולכן הירבה בתפלות ובתחנונים לרפואת מור אביו, וכך היה שלבסוף שמע כמין בת קול שמבשרת ואומרת לו "אל תדאג אבא יבריא ויזכה ליקבר בארץ ישראל", ואכן לא ארכו הימים, וזכו לחונן את אדמת הקודש.

ותשחק ליום אחרון                          

כמה ימים לפני שנפטר רבי דוד, שכב על ערש דווי, וכולם רואים שעתיד הוא להיפרד מן העוה"ז, רבי שלום היה תמיד ליד אביו סועדו ועוזרו בכל מה שצריך, ולתדמהתו בדיוק באותם הימים היה רבי שלום מוזמן לסוכנות, לקבל דירה חדשה, להגיע מן הראשונים לא יכל, כיון שהיה צריך להתפלל ולהשלים את חוק לימודיו ביוק לישראל ולטפל במור אביו, והוא ידע שבזמן שיגיע יהיו אנשים רבים ויצטרך להמתין כמה שעות, הלך לאביו והגיש לפניו את ספיקותיו, אביו אמר לו "לך  לשלום וה' יהיה בעזרך" לא פחות ולא יותר, הוא מגיע למשרדי הסוכנות והוא רואה עומדים בתור למעלה ממאה איש, אלא שפתאום הוא שומע את הממונה קורא גדול "שלום לוי שלום לוי לגשת", ניגש רבנו חתם על החוזה בכמה דקות ויצא מן המקום, למולו עברה מונית שהביאה אותו לביתו של מור אביו, וכיון שאוהב מצוות  לא ישבע מצוות, גלגלו מן השמים ובאותם רגעים הרגיש רבי שלום שאביו גוסס וקרא עימו קריאת שמע, יצאה נשמתו באחד.

ואכן חמשה חודשים לאחר שהגיעו ארצה והוא יום ט"ו בכסלו תשכ"ג נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש, והוא  בן פ"ז שנים.

מנוחתו כבוד בעיר יבנה.

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדם (לב, ד).

כתב הגאון רבי שלום הלוי זצ"ל ראב"ד אופראן, וטהלה בספרו נתיבות שלום. ויש להקשות דלמה היה צריך להשמיענו ששלח מלאכים "לפני", בודאי שהשולח מלאכים הולכים לפניו ולא לאחריו. ועוד זה שאמר "אל עשו אחיו" וכי איננו יודעים שעשיו אחיו. ועוד אומרו "ארצה שעיר שדה אדום", מי אמר לו שהוא בארץ שעיר ושמא הלך למקום אחר, והיה ראוי לומר ששלח מלאכים סתם לכל מקום שימצאנו ואע"פ שכתוב "וישב עשיו בהר שעיר" שמא הלך אחר כך למקום אחר, מי יודע אם נשאר שם אם לאו. אמנם יובן כי הנה קודם ביאת האדם לזה העולם מזומנים לבוא עימו ב' מלאכים והם יצר הטוב והיצר הרע, יצר הטוב בימינו ויצר הרע בשמאלו כדכתיב "לב חכם בימינו ולב כסיל לשמאלו"(קהלת י, ב),אבל היצר הרע הוא מקדים לבוא עם האדם לזה העולם וכצאתו מרחם אימו הוא עימו, כדכתיב "לפתח חטאת רובץ"(בראשית ד, ז).עוד אמרו רז"ל  כי התורה שאדם לומד והמצוות שאדם עושה נבראים מהם מלאכים, וכמאמר התנא(אבות ד, יא),עשה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד. וגם כן אמרו רז"ל כי יעקב רמז ליצר הטוב ועשיו רומז אל היצר הרע, ויצר הטוב הוא מצד החסד שהוא לבן, ועשיו הוא מצד הגבורה שהיא אדומה, וכסף וזהב יוכיחו, ומצינו פסוק גם כן שאמר "הן עשיו אחי איש שעיר"(בראשית כז, יא).ובזה נבוא אל הכתוב "וישלח יעקב" הוא יצר הטוב, "מלאכים" שנבראו מן התורה והמצוות שלו, "לפניו" רצונו לומר קודם בואו לעולם, כי הוא אינו בא עד אור לי"ד כלומר עד שנת הי"ד שהיא לאחר הבר מצווה. ולמי שלח אותם "אל עשיו אחיו" שהוא יצר הרע שהיה אחיו כי שניהם מזומנים היו קודם בוא האדם לעולם הזה, והיכן ימצאו אותם המלאכים, לזה אמר "ארצה שעיר שדה אדום" רצונו לומר גוף האדם שבו מולך שעיר שהוא היצר הרע ומסעיר הגוף עד שעושהו כולו שדה אדום הרומז לדינים שהם מצד יצר הרע. ולפי שהוא מזומן להלחם עימו לכן שלח אליו. וזהו שסיים "ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשיו כה אמר עבדיך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה", ירצה כי ציוה את המלאכים ואמר להם בזה הלשון "תאמרו לעשיו" שהוא אדוני, כמו המלך שיושב בתוך הבית ועבדיו ומשרתיו סובבים אותו לפי שהוא קדם לגוף ומלך עליו ואני עכשיו כמו עבדיך, "עם לבן גרתי" רצונו לומר עם החסד שהוא מעולם העליון "גרתי", ואין לי רשות לבוא, ועל כן "ואחר עד עתה" שהוא אור לי"ד.

וישלח יעקב מלאכים[בראשית לב, ד]

כתב רש"י ז"ל מלאכים ממש. שמעתי מפי הרב מסעוד ריוח (שליט"א) זצ"לדלכאורה קשה וכי יש מלאכים שיש בהן ממש ויש לא?

ופירש בזה כי כאשר שמע יעקב שעשו בא וארבע מאות איש עמו, נתיירא וטעמו היה שהוא אין לו אוכלוסיא כנגדו, שבסך הכל יש לו רק 21 נפשות 11 ילדים 4 נשים 5 עבדים ששלח עם המנחה והוא ביחד כ"א נפשות, ועל זה התפלל אל השי"ת הצילני נא מיד אחי מיד עשו, מיד שלח לו הקב"ה 380 מלאכים כדי להיות ביחד 400 חוץ מיעקב כנגד ארבע מאות איש של עשו, וזהו שכתב רש"י ז"ל מלאכים ממש, הכוונה כחשבון ממש שהם 380, עכ"ד נר"ו.

ובזה יש לרמוז כוונת הכתוב ויחץ את העם אשר אתו, תיבת אתגימטריא 401 ואחד זה הנותר על ארבע מאות הוא יעקב עצמו, וזהו אשר אתו שהוא נחשב עמהם.

ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך עם לבן גרתי ואחר עד עתה(לב, ה).

כתב הגאון רבי יהודה בן עטר זצ"ל בספרו מנחת יהודה, יעקב אבינו ע"ה, חשש פן מה יאמר עשו, כל מה שאומרים לי בשם יעקב הוא שוחד דברים ולא יקבל מהם, ויאמר בפני דוקא אומרים כן להחניף לי, ולא הוא אמרה. לכן אמר "כה תאמרון לאדוני לעשו", שיאמרו – כה תאמרון. ולפי זה "כה אמר עבדך יעקב", דבק עם "כה תאמרון", ולא עם לבן גרתי. ואמר "עם לבן גרתי" כלומר – די לי עם מה שאמרתי שהיתי נושא ונותן בתחבולותיו שלא ירמה אותי, ולא השתדלתי בכבודך, ולכן "ואחר עד עתה".

ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך עם לבן גרתי ואחר עד עתה. ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדני למצא חן בעיניך(לב, ה-ו).

כתב הגאון רבי רחמים יוסף מאמאן זצ"ל מכמי צפרו, בספרו חיגרא דיומ"א, יש לדקדק למה מודיעו עם לבן גרתי, ומאי נפקא ליה מינה. ועוד היה לו לומר בחרן גרתי ועוד מה שאמר ואחר עד עתה, מה צריך להודיעו שנתאחר עד עתה, הרי ראה וידע שנתאחר, ועוד מאי משנה הדבר, ועוד מה שאמר ויהי לי שור וחמור וכו', גם הודעה זו מה טיבה. ונלע"ד לפרש בהקדם הידוע, והוא שהאויב מבקש שלום אויבו מג' סיבות. א. אם יראה אויבו בצער גדול. ב. כשיאריך הזמן הרבה אחר הרעה שעשה לו, אז שוקט כעסו ונח. ג. אם הוא עשיר מבקש שלומו, כי מבקש ממנו הנאה. וזהו שאמר "עם לבן גרתי", שהוא רשע ורמאי כי רמהו כמה פעמים, בנישואין ובצאן שהחליף את משכורתו עשרת מונים. וזה שאמר "עם לבן גרתי" ולא אמר בחרן גרתי, רצה לומר שהייתי דר עם נחש בכפיפה, ואם כן כל הימים בצער, לכן יכרמו רחמיך עלי ועוד "ואחר עד עתה" זה עשרים שנה, ובאורך זמן זה ינוח כעסך וישקוט. ועוד "ויהי לי שור וחמור" שאני עשיר ויהיה לך הנאה ממני. וזהו שסיים "ואשלחה להגיד לאדוני למצא חן בעיניך", כי כל השלשה סיבות הגורמים השלום נקבצו באו בי.

ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות(לב, ח).כתב הגאון הרב אברהם ברוך טולידאנו זצ"ל בספרו אמרי ברוך, צריך להבין מדוע הקב"ה לא הזהיר את עשו בחלום הלילה שלא יפגע ביעקב כמו שנתגלה ללבן בחלום והזהירו לבל יזיק את יעקב, ומדוע הביא את יעקב לפחד גדול כל כך. ואפשר לומר כי לגבי עשו שהיה אחיו של יעקב ידע הקב"ה שבהסברת פנים שיעשה לו תתעורר האחוה בלבו ולא יעשה עמו רעה, ולכן לא היה צריך את הדרך הנס שה' יתגלה לו בחלום הלילה. אבל לבן שלא היתה לו קרבה ליעקב רק מאמו, אי לאו שמנעו ה' בחלום הלילה היה חשש שיזיק את יעקב.

וכתב הרב יוסף בן הרוש זצ"לבספרו אהל יוסף, "ויחץ את העם". הפסוק קשה מאד, למה לו לחצות לחלק לשנים. אפשר לתרץ, כי יעקב אבינו ע"ה גלגול אדם הראשון והיה מצטער שמא עדיין לא תיקנו, כמו שכתוב(בבא מציעא פד.),"שופריה דיעקב  מעין שופריה דאדם הראשון". לזה אמר "ויירא יעקב מא"ד" אותיות אד"ם, "ויצר לו" שמא לא תיקן פגמו. אז "ויחץ", קם בתיקון חצי הלילה הוא ובניו וכל העם אשר אתו, נדד משנתו. הע"ם ר"ת ה'יו ע'מו מ'לאכים שלו. שנבראו מפרי מעשיו הטובים. "והצאן" הם בניו שנקראו שה פזורה ישראל. "והבקר" היא אמו – רבק"ה הם אותיות הבק"ר. "והגמלי"ם" הם גמילות חסדים שהיה גומל, היא עמדה לו, לזה אמר מא"ד.

וילן שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו(לב, יד).

כתב הגאון רבי דוד הכהן סקלי זצ"ל בספרו לך דוד, צריך להבין, מה הפירוש "מן הבא בידו". הנה, כשבא יעקב אבינו ע"ה לקחת מעדרו מנחה לעשיו אחיו, היו בורחים ממנו כל הבהמות ולא רצו להיות בחלקו של עשו הרשע ולזוז ממקומן, עד שהלך יעקב אבינו ע"ה ותפסן בידו והפרישן לחלקו של עשו, אזי זזו ממקומן והלכו לעשות רצון צדיק. לכן אמר "ויקח מן הבא בידו", דהיינו עד שבאו לידו ומסרם הוא לשלוחיו.

 עזים מאתים ותישים עשרים(לב, טו).

גדול כבוד הבריות שדוחה שבעה בצאן(מדרש פליאה).וביאורו, כדכתיב(שמות כא, לז).כי יגנוב  איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבעה צאן תחת השה. ובפרשתנו נאמר "עזים מאתים ותישים עשרים" וכו', וברש"י מבואר מאתים עזים צריכות עשרים תישים. נמצא מאתים לחלק לעשרים שוה עשר, כלומר כל תיש ראוי להוליד עשר, והוא עצמו הוי אחד עשרה. וכאשר גונב אותו הפסיד לו אחד עשרה, וכשנשאו על כתיפו ונתבזה משום כבוד הבריות, דוחה ממנו שבעה ונשאר לו לשלם רק ארבעה. וכן פרות ארבעים ופרים עשרה(בראשית לב, טז),נמצא ארבעים לחלק לעשר שוה ארבעה, כלומר שיכול להוליד ארבעה והוא עצמו הוי חמשה. אם כן בגנבתו הפסיד לו חמשה, לכן ישלם לו חמש {רבי יעיש בוסקילה זצ"ל, המובא בלך דוד}.

ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל(לב, כט).

כתב הגאון רבי שלום אבוחציריא זצ"ל בספרו כלי כסף, המלאך אמר ליעקב ע"ה, "לא יעקב יאמר עוד שמך". כלומר לא יעקב שהוא לשון סוף ועקב יאמר עוד שמך לענין מלכותך וששלטונך, כאמור וידו אוחזת בעקב עשו, שנרמז בזה שמלכות יעקב היא בסוף  אחר גמר מלכות עשו. "כי אם ישראל" שהוא ענין ראשית והתחלה, לשון שר ונגיד תהיה מעתה. יען "כי שרית עם אלהים", אני המלאך שרו של עשו, "ועם אנשים" לבן ועשו, "ותוכל" להם, אם כן מזה מוכח שמעתה ומעכשיו אתה נגיד ושר.

וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך(לג, ה).

ויש להבין והלא בשאלו מי אלה לך כיון אף על הנשים, א"כ מפני מה ענה לו יעקב רק על הילדים. ונראה לפרש שכיון שעשו בשאלתו "מי אלה לך" לומר אחר שאני רואה כי ד' נשים איני מבין דרכך, כי מה לך וריבוי נשים וכי רודף תענוגות אתה, ומי אלה ואיך הם קשורים לטבע הצניעות וההסתפקות במועט שיש בנפשך. ועל זה ענה לו יעקב כי ריבוי הנשים אינו מפני התענוג אלא שמתאוה להוליד שבטי י'ה וזהו שאמר הילדים אשר חנן וכו' המה סיבת הריבוי. וכן הוא לעיל(כט, כא),על הפסוק "הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה". ופירש רש"י והלא קל שבקלים אינו אומר כן, אלא להוליד תולדות אמר כן.(אמרי ברוך).

ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את פני העיר(לד, יח).

למה התעכב יעקב אבינו ע"ה בלהכנס לעירו,ותירץ  בספרו אליהו זוטא,שבכך ניצל מעין הרע להיותו שלם בגופו וכן בממונו. כי בהכנסו בכח נפשותיו וגודל מקנהו וממונו הנראה לעיני אנשי העיר, לכן בהתיישבו שם העמיד שם מקנהו, והם יכנסו לפרקים עד שיתרגלו ביניהם, או לא יכנסו באסיפה לשם. תירץעוד תירוץ הגאון החסיד רבי יחיא שנאורזצ"ל בספרו יש מאין ח"א, איתא במדרש(בר"ר יא, ז),תיקן להם תחומין, מכאן ששמר יעקב את השבת. והקשה הגאון "פרדס דוד", למה לא שמר יעקב את השבת רק עד עכשיו, ונל"ד לתרץ בס"ד, ע"פ חקירת חכמינו ז"ל, דאיך יעקב אבינו ע"ה שקיים כל התורה נשא שתי אחיות שעתידה התורה לאוסרן, ותירצו כי לא קיים מצוות התורה רק בארץ אבל בחוץ לארץ לא. והראיה כשהגיע לגבול ארץ ישראל מתה עליו רחל אמנו. ואפשר לומר דגם כאן "ויחן את פני העיר", שתיקן להם תחומין של שבת, והיינו כיון שהגיע לשכם שהיא בארץ ישראל נתחייב במצוות, לכן שמר את השבת. לא כן כשהיה בחוץ לארץ לא היה חייב, זה שאמרו  ששמר יעקב את השבת.

ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו. אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמונו להמל לכם כל זכר(לד, יד-טו).

כתב החסיד רבי שלום אביצרור זצ"ל בספרו נתיבות שלום{העלו עצמותיו ומנוחתו כבוד בנתיבות, ראה באתרנו אור חדש בפורום, רשימת הצדיקים שהעלו עצמותיהם ממרוקו לארץ},אפשר לומר שזוהי חכמה בני יעקב שאמרו לבני שכם "לא נוכל לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה". וכוונתם לאיש שהערלה היא לו ונקראת עליו שם ערלה, שאפילו ימול את עצמו עדין נקרא ערל, שלעולם הערלה דבוקה בו. "אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמונו", פירושו של דבר, "כמונו" ממש להתגייר ולהמול לכם כל זכר. ונראה שרמזו להם גירות ומילה ולא במילה לבד הסתפקו, אבל אנשי שכם טעו והבינו מדבריהם שהעיקר היא המילה בלא גירות, ונמצא לפי זה שאנשי שכם לא קיימו את דבריהם.

בברכת שבת שלום,

הרב אברהם אסולין

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it. לתגובות:

 

בברכת שלום שלום

 

הרב אברהם אסולין

 

.לצפיה על תולדות חייו של הצדיק רבי כליפה אלמליח זצוק"ל

  http://orhadash.net/index.php/site-map/2013-02-02-19-26-19/video/latest/hgfxdfsgadhfjgkh.html

לתגובות: אתר אור חדש

לתגובות והצטרפות למיל השבועי

וקבלת חוברות תורת אמך – מנהגי מרוקו וצפון אפריקה This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

קדושת בית כנסת. אתר אור חדש

א. אבי מורי שמע מזקני הכפר אולדמנצור על מעמד ברכת הלבנה שהתקיימה באותם ימים. באותם ימים שרר מתח רב בכפר, על כן מיד לאחר ברכת הלבנה נגשו אנשי הכפר להרה"צ רבי כליפה אלמליח זיע"א ושאלוהו אודות השמועה על בוא הנאצים, אמר להם רבינו: 'אכן יבואו לכאן הנאצים, אך לא יצליחו לבצע את זממם, זאת בזכות ששמרנו על כבוד בית הכנסת ולא דיברנו דברים בטלים בתוכו. ורבות רבנו עורר על קדושת בית הכנסת, והיה שגור בפיו דברי הזהר פרשת תרומה (עמוד קלא:). תרגום, מי שמדבר בבית כנסת בדיבורים של חול, אוי לו שמראה פרוד, אוי לו שגורע האמונה, אוי לו שאין לו חלק (באלקי) ישראל, שמראה שהוא אין לו אלוקים, ולא נמצא שם, ואין לו חלק בו, ולא מפחד ממנו, ונוהג בזיון בתיקון העליון שלמעלה.

ב. הגאון רבי אברהם סבע זלה"ה ממגורשי ספרד, בספרו צרור המור פרשת בהר, "וכן נמשך להם הגירוש בספרד מצד חלול שבת מחלוקת וקטטה בבתי כנסיות בשבתות וימים טובים, עד שבעונותינו סבבו לעשותם בתי עבודה זרה. רבי פלוני ראה בית כנסת שהייתה בו מחלוקת. ואמר חוששני שיהא בית עבודה זרה, ולימים מועטים נלקח לבית עבודה. וכל זה לפי שלא היה להם יראת מקדש. הרבנים מחו בכל תוקף בידי השותים ערק ואוכלים ביצים בבית הכנסת בתפלת שחרית, שהרי פסק שו"ע (סימן רפט הלכה א), אין לאכול קודם הקידוש.

ג. סדנא בבא חאקי זלה"ה צעק רבות על חילול קדושת בית הכנסת, קדושת ספר תורה, אכילה קודם קידוש. והוסיף שיש בזה חשש כפירה שח"ו אין השכינה שורה בבית הכנסת, ומשה רבנו ע"ה אמר בפרשת נצבים "פן יש בם איש אשה אשר לבבו פונה היום מעם ה' ... לא יאבה ה' סלוח לו, כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא" בר מינן על ככל ישראל. ואדם כזה כדאי לו שלא יבוא לבית הכנסת ויתפלל בביתו. מתוך דרשת הגאון רבי רפאל כדיר צבאן זלה"ה. (ספר שיירי הנפש סימן ט).
ד. הרב רבי עמרם ארוביע זלה"ה כאשר כיהן כרב שכונת נחלאות שבעה"ק ירושלים ת"ו בנה בית כנסת ע"ש אביו החסיד רבי שלמה ארוביע זלה"ה, סיפר אחד הפועלים שהשתתף במצוות בנית בית הכנסת, כי רבי עמרם הקפיד שכל הפועלים מעבר לכך שכולם יהיו יהודים, שגם יקפידו בכל יום טרם מלאכתם לבנית בית מקדש מעט ללכת ולטבול "מפני שבית הכנסת צריך להבנות בקדושה וטהרה (מבוא לנתיבי עם).
ה. הרה"צ רבי חנינא אברג'ל זלה"ה התגורר במושב תירוש, היה רגיל להתפלל בבית הכנסת אשר נמצאת במושב השכן, את דרכו לבית התפלה היו הולך ברגליו מרחק גדול ביותר (כחמישה ק"מ), על אף גילו המבוגר. בדרך לשם הוא היה עובר בתוך קוצים, נחשים עוברים לידו והוא בכלל לא רואה אותם, כשהיו באים אליו כלבים הוא היה משתיק אותם ולא פחד מהם, היה עושה את הדרך הזאת בימי החורף הקרים, למרות שכל הדרך היתה מלאה שלוליות, וכל זאת כדי להשלים להם מנין ולקרא להם בספר התורה (בצור ירום ח"ז עמוד לא/ב).
ו. לאחר שהרב משה מלכה זלה"ה התיישב בעיר פתח תקוה

ושמש כרבה של העיר, פעל ויסד בית הכנסת בבנין קבע. וכך כתב הרב בספרו מקוה המים (ח"ו, או"ח סימן יא) וז"ל: כאמור זכינו להקים בית הכנסת בפתח תקוה שכל הקהל הוא מרוקאי, ומשום כך גם הנוסח וגם המנהג שם הוא מרוקאי. כפי שנהגנו אז, כדי שלא להוציא לעז על אבותינו נ"ע, ולא יאמרו האנשים דהוו 'קטלי קני באגמא'.
ז. הצדיק רבי אהרן משה פינטו מעולם לא דיבר שיחה בטלה בבית הכנסת, ופעם שאל את בנו למה יש שלטים בבית הכנסת "אסור לדבר בשעת התפילה" הלא איך אפשר בכלל לדבר בבית הכנסת (מפי הרב חיים שמעון פינטו רב העיר אשדוד)

שבת שלום הרב אברהם אסולין רב האתר אור חדש

לתגובות:

 

לתגובות והצטרפות למיל השבועי

וקבלת חוברות תורת אמך – מנהגי מרוקו וצפון אפריקה a0527145147@gmai