אור חדש | מאמרים | מנהג התזת מים בחג שבועות
מנהג התזת מים בחג שבועות
מנהג עתיק הוא להתיז טיפות מים על הקורא האחרון המסיים את האזהרות
ראה היכל הקודש (פרק פד), להרמב"ם אלבאז זיע"א (מתארודאנת גדול המקובלים במרוקו לפני
כארבע מאות וחמישים שנה). וז"ל: ונהגו כל ישראל לזרוק מים זה על זה ביום השבועות,
וג"כ טובלים בטבילה או טהרת תשעה קבין קודם שחרית לזיכרון טל תחיה שהיה יורד
עליהם בהר סיני יום מתן תורה וכו'. ע"כ. והמנהג שכל אחד מציבור המתפללים בידו
כלים מלאים ושופכים על הקורא האחרון מדה הגונה של מים. וכתב בספר נוהג בחכמה (עמוד רה אות ד), טעם שפיכת מים, נלמד ומה מים אינם
הולכים אלא למקום נמוך כך התורה אינה מתקיימת אלא בנמוכי רוח ומים ועל כן שופכים
מים בשבועות ללמוד להלוך בדרכי ענוה.
ובספר נהגו העם (שבועות אות ט), וז"ל: ושמעתי הטעם כשנולד משה
רבנו הצפינה אותו אמו ג' חודשים וכאשר לא יכלה עוד להצפינו שמה אותו בתיבה על שפת
היאור ובדרך זו ניצול ע"י בת פרעה, ולפי דברי חז"ל (קידושין לח.), משה רבנו נולד בז' באדר ובכן מלאו לו ג"ח בשישה בסיון יום
שחל בו חג שבועות שאז שמה אותו אמו על שפת היאור, ולזכר המאורע שחל בו ביום שזכינו
לקבל את התורה על ידו, נוהגים לזרוק המים אחד על השני לחבב את המים שע"י
ניצול מקבל התורה.
עוד טעם אחר שמעתי לזכר שעת מתן תורה,
שאז פרחה נשמתן של ישראל, והקב"ה
הוריד טל תחיה להחיותם ולזכר זה זורקים המים אחד על השני.
מעשה בכפר אולאדמנצור בשנה אחת המסיים
היה הילד שלמה פחימה כגיל חמש, אביו ר' מימון ז"ל ביקש מהציבור שיניחו לבנו
היות וקטן הוא, אך לשווא, ואף סבו מנכבדי הקהילה ניסה כוחו אף הוא לשווא וטענת
הציבור שמנהג אבותינו בידינו ואין לשנות.
והן אמת שרבנים במרוקו מחו במנהג זה
כמובא בשו"ת מים חיים (סימן ח"א רטז), מנהג שפיכת המים בשבועות היה בעירי מכנאס בזמן הקדום אצל אנשים
ריקים דוקא, וחכמי העיר מוחין בכל שנה, ובשנת התר"ל עשו תקנה לבטל מנהג זה,
והודיעו בה האיסורים הנמשכים מזה, הן איסור סחיטת בגדים ביו"ט והן איסור צערא
דגופא דחברו, ועוד איסור המחלוקת וכו'. וידידי הרב יוסף חיים דבדה בקובץ תפארת משה
(מנהג שפיכת מים בחג השבועות), כתב לחלק בין דברי הרבנים שמחו נגד
התופעה השלילית כנזכר, לבין הרוצה לקיים המנהג כתקנת אבותינו ורבותינו נ"ע
לטעמים שהזכרנו והוא להתיז מעט מים ובביהכ"נ ובקהל יראי ה' קדוש יאמר לו, לכן
הנה מה טוב ומה נעים להמשיך במנהג הזה ולשומרו בתוך גבולותיו, גבולות התורה.
וראה מה שכתב הראש"ל רבי משה שלמה עמאר בשו"ת שמע שלמה (ח"ד אור"ח סימן ז), וז"ל: הנה פשוט וברור שעיקר המנהג היה להזות עליו טיפות מים הרומזים לתורה וחסד. והיו הולכים ומוסיפים, עד שהליצנים היו זורקים זה על זה בספלים ובדליים וכו' וגם שלא בקריאת האזהרות, ובמקום דלא אפשר לשמור על עיקר המנהג בזה להזות מעט מים ממש באזהרות, טוב יותר שיבטלו מנהג זה ולא לחלל שה"ש וחילול המועד ח"ו.
הכותב מומחה ליהדות מרוקו הרב אברהם אסולין