אור חדש

ליל חג הסוכות חלק שני

נהגו הנשים בעת שמדליקות נרות לברך שהחיינו.

ולא חילקו בין הדלקת נרות שבת
ליו"ט. נהגו העם (שבת אות ז). ועונות אמן בברכת שהחיינו של הבעל בקידוש. וכתב הבן איש
חי (פרשת במדבר ש"א ה"א), "ופה עירנו (בגדד), נוהגים הנשים לברך שהחיינו בהדלקת הנרות
בכל יום טוב שיש בו ברכת שהחיינו בקידוש. וכן כתב הרב רפאל ברוך טולידאנו הלכות
יו"ט (סימן תסב), נשים המברכות שהחיינו בשעת ההדלקה, אין לפקפק בדבר, דבלאו הכי
יכולות לברך שהחיינו על כניסת יום טוב, אלא דאם ברכה מבעוד יום, לא תוכל לעשות
מלאכה, שכבר הכניסה את יום טוב. וכן כתב בשו"ת אור לציון (ח"ג פ"יח אות ב), שרשאיות
לענות אמן בברכת שהחיינו שבקידוש ואינו הפסק אף שכבר בירכו ברכת שהחיינו
בהדלקת הנרות. ושמעתי מפי רבי מאיר אסולין שמנהגנו בעת הקידוש שהנשים עונות אמן
על ברכת שהחיינו של הבעל ללא פיקפוק.
וכך ראה בקודש בשולחנם של בבא סאלי, בבא חאקי, בבא הנה (מפי רבי אברהם מוגרבי). וכתב הרב משה פישנטין בספרו אגרות משה. והטעם היות שניכר כניסת החג בעצם.
הדלקת הנר כמו אצל הגבר בעת הקידוש שבליל החג. וכן נהגו בלוב לברך ברכת שהחינו
אחר הדלקת נרות יו"ט. (סידור עוד אבינו חי). וכך כתב מרן הראל"צ הגר"מ אליהו זצ"ל בספר
דרכי הלכה על קיצוש"ע (עמוד שנט), שכתב שרוב הקהילות נוהגות הנשים לברך שהחיינו
בהדלקת נרות.

.
סדר הקידוש.

מנהגנו שכולם אומרים עם המברך בקידוש יחד מלבד הפתיחה והחתימה
הברכה שאומר
המברך לבדו. ונראה דנהגו כן מטעם זה כי הם צריכים לכיון לשמוע כל מילה מפי המברך,
וקשה להם לכיון לשמוע כל מילה מפי המברך, וקשה להם לכיון בכל הברכה בשתיקה כי
יהיה ליבם פונה לדברים אחרים. וכתב כיע"ז כתב הטו"ר בשם הרא"ש שברכת יוצר אור
וערבית אנו אומרים עם ש"ץ בשתיקה, וגם אם היה מכיון ובאמצע הברכה היה פונה
לדברים אחרים הרי הפסיד הכונה כי הפסיק באמצע, אבל כשאדם קורא בפיו ואף אם
היה קורא מקצתה בלא כונה יצא.
ברכות.

מנהגנו לאחר הקידוש לברך מספר ברכות כגון ברכת האדמה, עץ, בשביל
להשלים למאה ברכות בשבת וה"ה ליו"ט. ויש שרצו לפקפק על מנהגנו שלכארה גורם
לברכה שאינה צריכה, שהרי בתוך הסעודה יאכל מהם וא"כ הפת פוטרתם. וכתב הבן
איש חי (ש"א פרשת מסעי אות טז), פסק השל"ה דדוקא בחול לא יכניס עצמו בחשש ברכה
שאינה צריכה אבל בשבת מותר לגרום על מנת להרבות בברכות. וכך נהג בקודש סידנא

בבא סאלי לאחר הקידוש לברך ברכות להשלים למאה ברכות בשבת.
מתי מברכים ברכה לישב בסוכה.

מנהגנו כאשר מקדשים על היין ולאחריו מברכים "לישב
בסוכה". וכאשר אדם סועד במועד על הפת, יברך תחילה ברכת המוציא ואחריו יברך
ברכה לישב בסוכה. ראה בשו"ת שמש ומגן (ח"ד סימן מז), וכ"כ בספר ישראל סבא (עמוד 359), וכן מנהג תוניס ראה בספר עלי
הדס (עמוד קיט סעיף ג).

הדלקת נר.

מנהגנו להדליק בכל ימי סוכות נר לכבוד האושפזין, ביום הראשון אומר, הריני מדליק נר לכבוד אברהם אבינו ע"ה. (זוהר פרשת אמור). צריך  זהירות רבה מפני הדלקה ה"י

אורחים בסוכה.

אנשי מעשה הקפידו במערב להזמין בכל יום אורח בסוכה, וכך נהג
הרה"צ רבי דוד מלול זצ"ל גם בארץ שבכל יום יבא על שולחנו אורח, לקים דברי הזוהר
פרשת אמור (דף קד ע"א), שבכל לילה יזמין אצלוו או ישלח לו לביתו. ובליל א' יאמר זה
הסעודה שאני נותן לעני, הוא לכבוד אברהם אע"ה. הקפידו וכתב הש"ך על התורה (פרשת אמור), וז"ל ולא יכניס לתוכה עכו"ם, שהסוכה צלה דהמנותא ועכו"ם לית ליה מהמנותא,
ואז בורחת הקדושה וז' הצדיקים מקללים קללות נמרצות וכ'ו. כף החיים סופר (סימן תרלט
אות ו). ונ"מ מי שיכול יסעד בעצמו את הנצרך ולא יקרא לעכו"ם, ואם נכנס מעצמו, לא
יגרשנו שהרי לא קראו, וגם מפני דרכי שלום.

.
מי ששכח לומר יעלה ויבא בברכת המזון.

אם סיים ברכת המזון פסק השו"ע (סימן קפח ה"ו).יחזור לברך מראש, וכך פסק הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן (ח"א או"ר סימן יג אות א), שכתב
שמנהג מרוקו לחזור בכל סעודות ימים טובים כבשבת. ומאידך העיד הגר"י מאמן בספרו
עמק יהושע (ח"ג אורח חיים סימן כח), שלא ראה כן במרוקו שחוזרים לראש ברכת המזון
דאמרינן ספק ברוך לקולא. חוץ מיו"ט הראשון של סוכות, ופסח שחיובו התורה ולכן נראה
לענ"ד שכל מקום ע"פ מקומו, הגר"ש משאש פסק שחוזר לראש שכן פסקו בעירו מקנאס.
והגר"י מאמן אמר את מנהגי צפרו, ומרקש שלא חוזר ומברך. ומנהג תוניס כפסק מרן
שמי ששכח להזכיר יעלה ויבא שעליו לחזור ולברך ולא רק בליל ראשון של פסח וסוכות
אלא בכל הסעודות של ימים טובים (עלי הדס פרק י הלכה ח).

לימוד בספר חמד אלקים.

מדי יום נהגו אנשי מעשה ללמוד מהספר "חמד אלקים" המדבר
משבעת הרועים המחולק לימי סוכות. כך נהגו במרוקו (מפי הזקנים), והרה"צ רבי דוד מלול
זצ"ל הקפיד על לימוד יומי בספר חמד אלקים, וגם ביום שהתקים כנס עליה להקבלת פני
רבו, הושיב משהו מבניו שיקראו את הלימוד היומי מהספר. ובתוניס (הרב משה דידי), אלג'יר (הרב שורקי). לוב (הרה"ג ציון באורון).
הושענות בלי ארבעת המינים.

כתב השו"ע (סימן תרס הלכה ב), שנוהגים להקיף גם מי שאין לו
לולב, והרמ"א שנוהגים שמי שאין לו לולב אינו מקיף. וכתב הגאון רבי שלום משאש זצ"ל
בשו"ת שמש ומגן (ח"א או"ח סו"ס טו), מנהגנו שגם מי שאין לו לולב יכול להקיף הבימה
בהושענות, "בעיני ראיתי הרבה אנשים בבית הכנסת בקזבלנקא שמקיפין בלא לולב".
וכ"כ יש שנהגו כן בלוב כמובא בספר נחלת אבות (חג הסוכות אות יז), וכ"כ מנהג תוניס כמובא
בספר עלי הדס (פרק יא אות יב). וכן מנהג יהודי אלג'יר (מפי הרה"ג רבי יעקב גדז').
הושענות.

מקפים את התיבה בכל ימי המועד. ומנהג יחודי ליהודי אלג'יר, אחר
הושענות, מניחים את הלולב, ובתפלת מוסף עד אחר החזרה, אומרים כתר ובידיהם
אוחזים בארבעת המינים, וכך כתב השו"ע (סימן צו ה"א), וז"ל כשהוא מתפלל לא יאחוז בידו
תפילין ולא ספר מכתבי הקודש ולא קערה מלאה ולא סכין ומעות וככר, מפני שלבו עליהם
שלא יפלו, ויטרד ותתבטל כוונתו, ולולב בזמנו מותר לאחוז בידו, כיון שהאחיזה בידו היא
מצוה אינו נטרד בשבילו.
תפלת שחרית.

מנהגנו בימי חול המועד בתפילת שחרית לדלג על אמירת בית יעקב ושירו
של יום ואומרים את מזמור החג בלבד (סידור החודש). וכן כתב הגאון רבי שלום משאש זצ"ל
בשו"ת שמש ומגן (ח"ד או"ח סימן כג), וז"ל וגם לא נכון לומר שני המזמורים ולכפול שיר היום
ב' פעמים שזה לא יתכן מדינא דגמרא. וכמ"ש החקרי לב (סימן לב), וכן הוכיח הפרי חדש
סימן תרפ"ד), וכן מהירושלמי (סוף שקלים), ומנהגנו מיוסד על אדני פז וכ"ו. וכן מנהג לוב
כמובא בסידור עוד אבינו חי (עמוד תל). וכן מנהג תוניס כמובא בספר עלי הדס (פרק ז אות טז),
וכן מנהג אלג'יר. וכתב בספר בן איש חי (ש"א פרשת כי תשא אות יז), שבבגדד היה מנהג קדמון
שבכל יום שאומרים מזמור השייך לאותו יום. כמו בחנוכה ופורים ובימי התענית צבור,
לא היו נוהגים לומר בית יעקב לכו ונלכה, המזמור של אותו יום הקבוע לאומרו בימות
השבוע אלא רק המזמור השייך למאורע של אותו יום בלבד וכ"ו
אמירת הושענות בשבת.

אומרים הושענות בשבת בלי הקפות. והוא מנהג הקדמונים
וכך נהגו במרוקו. וכתב הטור (אור"ח תרס), וז"ל רב שרירא ז"ל כתב אין לומר הושענא
בשבת, מפני התינוקות שישמעו שאומרים בשבת כמו בחול וילכו ליטול גם הלולב. אבל
כשאין אומרים הושענא מתברר להם. ונראה דכיון שאין מקיפין בשבת מתברר להם
וכ"ו, ואין צריך למנוע מלומר הושענא, וכן פסק השו"ע (סימן תרס הלכה ג), וז"ל יש מי
שאומר שאין אומרים הושענא בשבת, ולא נהגו כן. וכתב בנהגו העם (עמוד קלט). ילקוש
שמש (עמוד קלח), שכן שמע מהגר"ש משאש זצ"ל. וכן במנהגי אלג'יר (פרק ז). ובתוניס
היו מקומות שהיו אומרים הושענות עם הקפות מפי החזן ר' שמעיה הצרפתי. ובגר'בא
לא אומרים בשבת כלל הושענות, ברית כהונה (מערכת ש אות י). וכן נהגו יהודי מצרים,
בספר נהר מצרים (דף מח אות י), וכ"כ סלוניקי בספר שולחן גבוה (סימן תרס אות ח). וכ"כ

יהודי לוב כמובא בספר נחלת אבות (דף קמט)
נשים פטורות ממצות נטילת לולב,

שכל מצות שהזמן גרמא נשים פטורות, והמנהג
הנפוץ ברוב מרוקו שאין הנשים מברכות על הלולב, כן שמעתי מהגאון הרב משה
אוחנונא (אב"ד פ"ת), שלא ראה נשים בעיר מרכאש שמברכות על הלולב, וכן שמעתי
מהגר"ש דיין שבכל האזור הספרדי במרוקו נשים לא בירכו על הלולב, וכן שמעתי
מהרב מאיר אסולין שגם בהרי האטלס נשים לא בירכו. ושמעתי מהרה"ג עמרם מלול
שבעירו בני מלל הייתה אשה צדקת שכן בירכה, והגאון רבי שלום משאש מעיד שראה
כן שנשים בעיר קזלבנקא בירכו על הלולב, ולכן אם אשה ברור לה שמנהג בני
משפחתה יכולה לברך. כמו שכתב החיד"א בספר יוסף אומץ שראה בשו"ת מן השמים,
שהשיבו מן השמים נהג לומר לנשים שיברכו על הלולב, וכן היה המנהג הקדום בעיר
ירושלים וכ"ו
אומנם ישנם קהילות שהנשים בירכו. וכתב בספר זכרונות אליהו (מערכת ע אות ג), מנהג
הנשים בחברון לברך על הלולב. ושמעתי מהגאון הרב ציון באורון הנשים בלוב לא
ברכו על הלולב, והוסיף שבשו"ת ויקרא אברהם אדאדי (עמוד קכח אות ב), שהמנהג
הקדום שנשים בירושלים מברכות על לולב ביום ראשון של חג, אף שהיא מצות עשה
שהזמן גרמא, ושכן המנהג בבבל. וכן מנהג אלג'יר הקדום, שנשים מברכות על לולב
(מפי הרב יעקב גדז' רב ק"ק בדרום צרפת), וידידי ג'ק אסולין סיפר לי שאביו הרב בנימין אסולין
זצ"ל (רב קהילות הספרדיות בליון בצרפת, ובארץ רב ישוב בית עוזיאל). ראה שהנשים יוצאי אלג'יר
וכן בקהילת יוצאי תורכיה מברכות על הלולב.
אבלות במועד.

ביום טוב אין מקימים מצות קריעה על המת. ובחול המועד בעיר פאס נהגו
לעשות קריעה, בין על אב ואם בין על שאר קרובים כמובא בספר מגן אבות (עמוד תסג אות ח)
וכן לא עשו אכילת הבראה. ובעיר תיטואן וכל אזור הספרדי נהגו לעשות קריעה רק על
אביו ואמו, ועל שאר קרובים מקימים לאחר המועד (מפי הרה"ג רבי שלמה דיין). וסיפר לי
הרה"ג רבי אברהם מוגרבי שבעת פטירת אשת בבא סאלי, הרבנית פרחה ע"ה לבית
משפחת אמסלם, התקימה הלויה בחול המועד פסח, והצדיק בבא סאלי, וכן בנה בבא
מאיר לא עשו מצת קריעה, ולא הבראה אלא לאחר המועד. ובספר מגן אבות בהערות
להגר"ד צבאח (עמוד שצה), כתב בפטירת מו"א זצ"ל שהיה בערב פסח, עשו את הקריעה
לאחר המועד. וכתב הדין הרה"ג דוד באנון (מלפנים דין בקזלבנקה), לא נהגו לקרוע בחול המועד
שם עמוד ת אות לב), וכן הרה"ג יחיאל בוחבוט, העיד שבעת שכיהן רב קהילת "חסד
לאברהם" בקזלבנקה, וכן מנהג העיר בני מלל, לא לעשות קריעה במועד.
עולין לבית עלמין.

ביום פקודה (יום השביעי לשבעה, יום השלושים, יום השנה), גם
בימי חוה"ה פסח, וסוכות. שמש ומגן (ח"ד אור"ח סימן סו). והוא מנהג מקנס. וכן בספר
נהגו העם מנהג עיר צפרו (אבלות אות מד).  מגן אבות יו"ד עמוד שצז אות מג). וכן בעיר בני מלל,
קזלבנקה לא עולין לבית עלמין (מפי הרה"ג יחיאל בוחבוט). וכן המנהג בעיר פאס לא ביקרו
בבית החיים העלמין בחול המועד כמובא בספר מגן אבות (עמוד תסד אות כא). וכן מנהג
אלג'יר (לקץ הימין, חסד ואמת. עמוד14)
כפרות

היו יחידי סגולה בצפרו שקימו כפרות בעלות השחר. (מפי הגאון רבי יהושע מאמן). וכן נהגו
יחידים במראכש. (הרה"ג רבי שמעון ביטון). וכן נהגו בעיר בני מלל, ובעיר קזבלנקה והוסיף. בפרט משפחה שיש להם בן יחיד (מפי הרב יחיאל בוחבוט) 

 ובעיר סאלי נהגו כן למי שלא
הספיק לקים כפרות ערב יום הכיפורים. (מפי הזקנים)
הושענא רבא.

למה נקרא שמו הושענא רבה, אמרו במדרש אמר הקב"ה לאברהם אני יחיד
ואתה יחיד אתן לבניך יום מיוחד לכפר בו עוונותיהם, וזה הוא הושענא רבה. ואם אין
כפרה לבניך בראש השנה, יהיה ביום הכיפורים, ואם לאו יהיה בהושענא רבה. ועוד נקרא
כן לפי שאמרים ביום הזה הרבה הושענא. ועוד טעם מרבים בתפלה ותחנונים כי הוא
סיום חמישים ואחד יום שנתנו לישראל בחסד עליון לעשות בהם תשובה, ותתקבל
תשובתם... והם שלשים יום דאלול ועשרים ואחד יום דתשרי. ולכן נקרא הושע את יום נא
גימטריא חמישים ואחד, ואין נא אלא בקשה (ברכות ט), ולכן מרבים בקשות הרבה שהכל
הולך אחר החתום (בא"ח וזאת הברכה ש"א אות א).
לימוד הושענא רבה.

סדר הלימוד במשך הלילה בספר מקריאי מועד, כך נהגו במרוקו
אלג'יר, לוב, ותוניס. ומתפללים שחרית בנץ החמה
אחר תפלת שחרית, נהגו יהודי לוב לקחת את הערבה של החבטה, וחובטים בה על בני
המשפחה תוך איחולים וברכות והטעם כי הערבה היא שיירי מצוה ושיירי מצוה מעכבין
את הפורענות כידוע ולכן חובטים בהם על ראשי בני הבית לברכה. נחלת אבות (מנהגי סוכות
אות לה), וכן מנהג יהודי אלג'יר (מפי הרה"ג יעקב גדז).
בסוכות תשבו

בתו של רבי כליפה אלמליח זצ"ל (רב דאולדמנצור), 'עישה' מעידה, כי רבינו
לא היה יוצא מן הסוכה כל שבעת ימי החג, למעט בזמן התפילה בבית הכנסת, וגם בביתו
לא היה שוהה כלל אלא יושב בסוכה ועוסק בתורה. והיה מסביר את ישיבתו בסוכה כל
אותם ימים, חלילה שלא להעליב את האורחים החשובים ה'אושפיזין' שנמצאים בסוכה.
וכן מעשה בצדיק בבא סאלי היה נוהג לישון בסוכה במשך כל שבעת ימי החג, ואפילו בימי
זיקנותו ומחלתו, ישן בסוכה. בשנתים האחרונות לחייו נזקק הצדיק לאינפוזיה, ועם
האינפוזיה היה ישן בסוכה.

מעשה רב

בהרה"ג רבי חזקיה מדיני בעל שדה חמד זצ"ל
שהיה חולה מאד, ולמרות הפצרותיהם של בני המשפחה, עמד על דעתו לישון בסוכה.
במשך הלילה הורע מצבו של הרב, ובנות המשפחה התלחשו כי שינת הסוכה היא שגרמה
להחמרה במצבו האנוש... קרא להן אביהם רבי חזקיה ואמר דעו לכן, כי נגזר עלי למות
באותה לילה, ורק בזכות השינה בוכה זכיתי ונשארתי בחיים.
ואף הנשים הקפידו לאכול בסוכה. צריך להזהר בתשמשי מצוה שלא יבאו לידי בזיון,
ולכן אחר חג הסוכות אין לדרוך ברגליו על הסכך, וכאשר סיים להשתמש בסכף יכסה
בכיסוי ויניח את הסכך ליד האשפה או יניחם במקום אחר, כמו כן רבים נהגו לשמור
. את הלולב עד אפית מצות או לשרפת חמץ וכן הוא מנהג יהודי מרוקו, אלג'יר.חג שמח