אור חדש

רבי דוד הלוי זצ"ל רב העירה תהלה הסמוכה לתיזנית במרוקו, מרתק מרתק

רבי דוד הלוי זצ"ל - רב ודיין בעיר תהלה

קולע אל השערה

תמיד היו חושבים איך להתקדש ולהשיג קרבת אלוקים, ולשם כך היו משתדלין לדבר כמה שיותר בלשון הקודש, בפרט ביום שבת קודש.

בקיאותו בש"ס ופוסקים של רבי דוד היתה מן המפורסמות, וכפי שניתן לראות זאת בעליל בספריו על שולחן ערוך –יורה דעה, עם שאלות ותשובות בהלכות שחיטה (כתב יד). באחד הפעמים נזדמן לדרשה של תלמיד חכם גדול, ובאמצע הדרשה רצה הדרשן להזכיר מקור מדויק לאיזה מאמר שבש"ס, ולא נזכרו המקשיבים, מלבד רבי דוד, שנשאל אמר להם את המקור המדויק.

חצות לילה

רבי דוד היה גר בקומה ראשונה ובנו רבי שלום התגורר בקומה השניה, מדי לילה בהקרב שעת חצות לילה, היה נוקש רבי דוד במקלו על גג ביתו שהוא בעצם תחתית ביתו של בנו, והיה קורא ואומר "חצות חצות קום קום", וכך היה מקיצו לתיקון חצות לקונן על גלות השכינה, לאחר מכן המשיכו באמירת הבקשות ובלימוד תורה, ומחיל לחיל בהגיע זמן התפלה היו פונים להוסיף קדושה על קדושתם בטבילה במקוה טהרה. הנהגה זו לא  פסקה מהם עד ימיהם האחרונים עלי אדמות.

בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל

ביום מן הימים זמם גוי אחד עלילה על רבי דוד ואחיו רבי יעקב שחייבים הם לו סכום כסף גדול. והעמיד עליהם עדי שקר, הויכוח הגיע למושל העיר, שגזר אומר

או שישבעו בספר תורה או שישלמו את המחיר שטוען הגוי כלפיהם. רבי דוד ורבי יעקב נשאו פניהם כלפי מעלה והרבו בצומות ובתפילות, ותפילתם נשמעה בשמים, ובסמוך ליום המשפט נפל אותו הגוי שהעליל את העלילה באחד הבורות ומת, וכך נתבטלה התביעה כלפיהם.

היזהרו בגחלתן

כולם נהגו כבוד ברבנו דוד, יהודים וגוים כאחד, היה גוי אחד שרצה לא לנהוג ככולם, ותוך כדי דיון וויכוח  עם רבי דוד שהתווכחו באיזה ענין, עשה איזו תנועה שלא לכבודו של רבי דוד. כדרכם של צדיקי האמת, שאינם משיבים על עלבונם, והקב"ה מלמעלה תובע עלבונם, והנה באותו היום חש אותו הגוי כאבים עזים באחת מידיו, כשהוא מתפתל מכאבים, לאחר מחשבות חוזרות החליט אותו הגוי ללכת עם תשורה לרבי דוד ולבקש את סליחתו, וכך היה: תיכף ומיד לאחר  שבא לבקש את סליחתו של רבי דוד, החלו הכאבים להעלם אט אט, והיו כלא היו.

בשנותיו האחרונים  אשר הזקין עד למאוד, מי שניהל את כל העניינים הרוחנים שבישוב היה זה בנו רבי שלום.

את יראת חטאו ניתן להבחין ממה שנהג  רבי דוד לצום בשני ימי הימים טובים של ראש השנה, מפני איזה חלום  שחלם באיזה פעם. 

הכל עולין לארץ ישראל

מאז ומתמיד היו אצל אבותינו את הכיסופין והערגה לעלות לחונן את עפרה של ארץ הקודש ארץ האבות ארץ ישראל, אך לא כולם יכלו להגשים את המשאלה הזו, אם מפני סכנות דרכים, אם מפני שמנעו אותם לצאת מארצם, והן מצד שהשלטון בארץ ישראל היה בידי אומות זרים שמנעו רבים וטובים מלהכנס ולשכון בארץ ישראל.  הכרזת האו"ם בשנת תש"ח על אישור הקמת מדינה לעם ישראל, הגיעה בשמחה לאזניהם של הישוב טהלה ובארשם רבי דוד שהיה קרב ובא לשנתו התשים. וכפי שאמרו חז"ל זריזין מקדימין למצוות', גם במצוה זו הזדרזו רבנו דוד ובנו רבי שלום להירשם אצל נציגי סוכנות העליה.

רבי דוד אף שהיה זקן ושבע ימים ותשוש, בכל זאת לא ויתר מלעלות לארץ ישראל, ואף שהעליה לארץ בתקופה ההיא היתה כרוכה בטלטלה גדולה שדרשה מהם לגור במבני עראי במרכאש ובקזבלנקה עד שישיגו עבורם דרכוני יציאה, ועד שיהיה להם מקום בספינות שיצאו למיצר גי'ברלטר ומשם לצרפת, בדרכם לארץ ישראל, וכך היה אומר "הלואי ותהיה  עלייתי לארץ ישראל רק כדי שאזכה ליקבר בה" ובאמת כך היה: בעת הנסיעה בספינה, לא חש רבי דוד בטוב, עד שהרופאים חששו שמיתתו קרובה, אמנם לא נפלה רוחו של בנו רבי שלום בקרבו וידע מה שאמרו חז"ל אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים" ולכן הירבה בתפלות ובתחנונים לרפואת מור אביו, וכך היה שלבסוף שמע כמין בת קול שמבשרת ואומרת לו "אל תדאג אבא יבריא ויזכה ליקבר בארץ ישראל", ואכן לא ארכו הימים, וזכו לחונן את אדמת הקודש.

ותשחק ליום אחרון                          

כמה ימים לפני שנפטר רבי דוד, שכב על ערש דווי, וכולם רואים שעתיד הוא להיפרד מן העוה"ז, רבי שלום היה תמיד ליד אביו סועדו ועוזרו בכל מה שצריך, ולתדמהתו בדיוק באותם הימים היה רבי שלום מוזמן לסוכנות, לקבל דירה חדשה, להגיע מן הראשונים לא יכל, כיון שהיה צריך להתפלל ולהשלים את חוק לימודיו ביוק לישראל ולטפל במור אביו, והוא ידע שבזמן שיגיע יהיו אנשים רבים ויצטרך להמתין כמה שעות, הלך לאביו והגיש לפניו את ספיקותיו, אביו אמר לו "לך  לשלום וה' יהיה בעזרך" לא פחות ולא יותר, הוא מגיע למשרדי הסוכנות והוא רואה עומדים בתור למעלה ממאה איש, אלא שפתאום הוא שומע את הממונה קורא גדול "שלום לוי שלום לוי לגשת", ניגש רבנו חתם על החוזה בכמה דקות ויצא מן המקום, למולו עברה מונית שהביאה אותו לביתו של מור אביו, וכיון שאוהב מצוות  לא ישבע מצוות, גלגלו מן השמים ובאותם רגעים הרגיש רבי שלום שאביו גוסס וקרא עימו קריאת שמע, יצאה נשמתו באחד.

 

ואכן חמשה חודשים לאחר שהגיעו ארצה והוא יום ט"ו בכסלו תשכ"ג נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש, והוא  בן פ"ז שנים.

מנוחתו כבוד בעיר יבנה.