אור חדש

הצדיק רבי פנחס הכהן מהעיר מרכאש מתוך הספר חכמי מראכש להרב אברהם אסולין

כמוהר"ר פנחס הכהן זלה"ה

היה מצדיקי העיר מרכאש  נין לרבי דוד בן ברוך הכהן זלה"ה חי "עמק הסוס". חי לפני כמאתים שנה בכפר "אזרו נבאהמו" רבי דוד היה צדיק קדוש שרבים מאנשי המקום שאלו את עצתו ופנו לבקש עזרה ולהתברך מפיו, הוא נהג לברך את הכל בברכותיו אשר לא חזרו ריקם מבחינת צדיק גוזר והקב"ה מקיים. לרבי דוד היו שני בנים צדיקים שהתפרסם שמם, רבי ימין הכהן ורבי ברוך הכהן. נינו של רבי דוד הכהן  הוא הצדיק רבי דוד בן ברוך השני המוכנה בכינוי באבא דודו ומקום קבורתו בעיר תארודאנת [1]". ונין נוסף הרה"צ רבי פנחס הכהן מהעיר נולד לאביו רבי ימין הכהן הוא קבור קרוב לתארודאנת. אשר נשא את אלמנת הרבנית רבקה בת ישועהרוזיליו טמונה בתארודאנת (בכתב יד באוצר רבי יוסף פרץ). אשת רבי יצחק פרץ זלה"ה כך שרבי יעקב פרץ (אב הגאון רבי יוסף פרץ מחבר שו"ת תהלתו בפיו), אח לרבי פנחס. טעם לשם המשפחה אזו"ג ישנם כמה הסברים. [2]א. יש אומרים אזו"ג היא מילה בערבית ברברית שפירושה הגדול וכאילו נקרא ר' דוד ן' ברוך הכהן הגדול. ויש אומרים שנקרא על שם הכפר אג'זו נבאהמו בו התגורר, ויש אומרים שהוא רמז להיותם ממשפחת הכהנים, אזו"ג ראשי תיבות אשה, זונה וגרושה, ובא לרמוז על מה שנצטו הכהנים בתורה לא לשאת נשים אלו.

בעיר תארודאנת גדלו בתורה ובמדות טובות, ושם היה להם בית מדרש אשר למדו תורה האחים הצדיקם בבא דדו ורבי פנחס, אחד מלומדי בית מדרש זה ומתלמידיהם הרה"צ רבי מסעוד ן' שבת וחיבר ספר הנפלא עונג שבת על התורה ודרושים ועוד. בחבורת קדושת למשפחת צדיקי הכהנים הצטופף הרה"צ רבי שלמה אבומראט זלה"ה לימד תלמידים צעירים מעט מפיוטים ועוד הובאו בספר תהילת שלמה. אחיו רבי משה אבומראט זלה"ה  מחבר הספר ויאמר משה תלמיד הגאון רבי שלוש בעיר מרכאש.

חבר ועד הקהילה

בששו"ת שושנים לדוד לר' דוד צבאח זלה"ה ששאל להרב החסיד כמוהר"ר פינחס הכהן הי"ו על אודות הכפר הנז' ואמר לי שבדמאנת ואגפיה נגררים אחר מרכאס וכו'

חיבת ארץ ישראל

הרה"צ רבי פנחס הכהן זלה"ה היה מצדיק העיר מרכאש, כל יהודי שהיה עולה לארץ ישראל היה בא להיפרד מהרב ולהתברך, הרב רושם את שמו ברשימה ואת הזמן שהוא יוצא מביתו, ובאותה שעה מופיע הרב בהדרו ללוות אותם מעט בדרכנו לארץ ישראל, אחד מהם היה תלמידו רבי חנינה דרעי זלה"ה שלימים היה רב העיר יפו, שהיה משתתף בשיעורי הרב ונחשב לאחד משמשיו הקרובים. התלבט אם להודיע לרב בפרט שאתם ימים לא קלים היו, לבסוף נגשתי לרב בחול המועד סוכות בשנת תש"ח, הרב עודד אותי וכדרכו רשם שזמן יציאתי ממרוקו ליל הושענא רבה בשעת חצות, הרב הזכיר לי לקחת ספר מקראי מועד ללימוד במשך הלילה, והנה בעת חצות לילה הרב ממתין לי ליד תחנת אוטובוס, כולם מנשקים ידי הרב ומתברכים, הגעתי לרב ונשקתי ידו, ברך אותי ואמר: לא רק אנחנו בגלות אלא גם השכינה אתנו בגלות, ואז הרב לימד אותו כוונה מיוחדת בתפלה וכו' ושתגיע לארץ ישראל בתפלה הראשונה תאמר רבנו של עולם הקים שכינתה מעפרה (חדר מכמנים עמ' 29).

שופר חדש לכל ראש השנה

מידי שנה היה נוהג רבי פנחס לקחת שני שופרות חדשים לכבוד ראש השנה, אותם היה מביא לו  ר' ביטון המייצר שופרות במרכאש, ושכנו לעסק, היה שולח לכבוד ראש השנה זוג נעלים לרבי פנחס. וזכו ברכה לכבוד השנה ראשונה.

א.     הצדיק היה נוסע לקהל מרעיתו בעיר קזבלנקה וכן אצל אחיו רבי כהן שהיה הרב בעיר תארודאנת.

מדברים בלימוד

לפני תפלת מנחה היה מידי יום מגיע רבי פנחס, לחנות של משפחת טריקי שהיו יושבים בעליה ומרתכים בתי מנורות באש, ורבי פנחס עומד מאחוריהם ועוסק איתם באש התורה, ולתפלת מנחה היו הולכים יחדיו, ובדרך ממשיכים לעסוק בדברי תורה (ר' עמרם אזולאי).

 חשש טיטול בשבת

בעיר אלקלעה ביקר הרה"צ רבי פנחס הכהן זלה"ה  אצל הרב יהודה עמרם וענו זלה"ה, למרות שהרב ועננו היה אחראי על העירוב, רבי פנחס החמיר על עצמו וביקש מר' דוד  ב"ר יהודה ועננו שהיה יליד שיטלטל את קופת הטבק שלו והמטפחת לבית הכנסת.

ב.     מבאי ביתו היה מושל העיר מרכאש הנקרא פחה וכן המלך היה דוש בשלומו (חדר מכמונים 26).

מסירת שיעור בזוהר הקדוש

בכל לילה בשעה שתים לפנות בוקר, בבית הכנסת אלפסיין ע"ש יהודי פאס שתרמו לבנייתו, היה מוסר שיעור בזוהר הקדוש, מבין המשתתפים הגאון רבי חנניה דרעי, שמעיד  בספרו חדר מכמונים (עמ' 27/29), דיברו היה בנחת ואם לא מבינים את דבריו היה חוזר על העניין פעמים ושלוש עד דבריו הובנו כהלכה. ואחר תפלת שחרית היו יושבים לשתות תה ולומדים חוק לישראל, אותי הרב היה פונה בהקפדה מיד אחר התפלה עם הנץ, שהלך לישיבה.

חלב ישראל

כאשר כיבדו את רבי פנחס בחלב, נמנע מחשש שנחלב על ידי עכו"ם, למרות שרבים מתירים זאת במרוקו, וכאשר אמרו לצדיק, בכפר אית חכים כל הנחלב על יד ישראל, שמח ומאז היה מקבל מידי שבועיים כד חמאה מהכפר לעיר מרכאש (אליהו פרץ).

צדקה בכל ערב שבת

בכל יום שישי למי שאין צורכי השבת היו הולכים לקברי הצדיקים להתפלל על סעודות השבת, ושם רבי פנחס היה מחלק צדקה לעניים. יום אחד ביום חמישי הגיע הרב לישיבה ודבר עמנו בעניין שהיינו לומדים ואחר כך דיבר בצד עם הר"מ, חזר הר"מ והצביע על ר' חנניה דרעי, ביום שישי יושב ר' חנניה בביתו וקורא שנים מקרא, נשמע דפיקות בדלת, והנה פתחתו את הדלת ועומד על פתחנו לא יותר מרבי פנחס, כמובן שנקנו ידו, ואל מה מעשי, הראיתי לו את החומש, הרב ביקש שאסיים, ואז הלכנו יחד, תוך כדי הליכתנו הוציא הרב מתחת גלימתו שקית מלאה מטבעות כסף, הרב נתן בידי והלכנו יחד אל בית העלמין, הרב אמר לי אני כהן ואיני יכול להיכנס לבית החיים, תתחיל מצד ימין, כל עני שאתה רואה תכניס ידך לתוך השקית ותיקח מלא חופניך מטבעות ולא תראה מה אתה לוקח ותתן לעני. כך תעשה ותשדל שלא לקפח אף עני, תלך מצד ימין ותחזור מצד שמאל וכך היתי עושה בכל יום שישי במשך שנים בספרו חדר מכמונים (עמ' 27).

גבאי צדקה

לרבי פנחס היתה קופה שבה היה תומך בסתר באלמנות ויתומים וכן בעניים, למטרה זאת היה לצדיק בהרבה כפרים וערים שליחים לפדות עבור קופת החסד צדקה, בין הגבאים הללו נמנה הרה"צ רבי יעקב פרץ זלה"ה רב הכפר אית חכים, ובידי בנו רבי אליהו, חמישה מכתבים אודת קבלת הצדקה ומי שברך בעבור מעשה הצדקה. אגב בידי יש מכתב שהתקבל על ידי הרב כפיר דדון שליט"א, וכן בידי הרב יוסף פרץ שליט"א מצוי מכתב כנראה דומה.

חבר אני לכל אשר יורך

רבי חנניה דרעי היה לומד מידי יום עם ר' יוסף בוסקילה (לימים רב העיר בית שמש), והיה סועדים בבית משפחת דרעי, בזמן השובבי"ם נהג ר' יוסף לצום בימים שני וחמישי, ושאמי לא תדע היה מכבד אותי לאכול את מנתו, ביום מן הימים לקחתי את ר' יוסף לרב פנחס, ואמר לי עם כאלה חברים תתחבר, לרבי יוסף אמר בבקשה תבדוק את התפילין שלך, ומיד כציוויי הרב בדק את התפילין ומצא שורה חלקה מחוקה וחלקה כתיבתה דהה.

עם רבי חיים פינטו.

מידי שנה בעת שהיה נוסע להילולת זקנו רבי דוד ן' ברוך היה מברקך לילה אחד בעיר מוגאדור, בבית ידידו רבי חיים פינטו המכונה הקטן, שהיה עורך שולחן מיוחד לכבודו, ובבוקר אחר תפלת שחרית היה נוסע להילולת זקנו, שנה אחת עשירי העיר הפצירו שישב לסעוד בביתם, בתחילה סירב שרגיל להיות אצל  הרב פינטו, אך אחר הרבה הפצרות ישב לסעוד אצלם, למחרת אחר תפלת שחרית עלו לאוטובוס והנה האור האוטובוס לא מתניע, מיד אמר ר' פנחס היתכן שבדרך למור זקני לא יעמוד לי זכות אבות אלא משום שזה הקפדת ר' חיים פינטו, ומיד פנה לעשירים שחלקם סעדו איתו אמש, שהם אשמים בכך ושילכו לבקש את מחילתו של הרב פינט, את הרב מצאו מתפלל בבית העלמין בציון רבי חיים פינטו הגדול, שראה את ר' פנחס, אמר לו שהכין את הסעודה וחיכה לו עד מאד ודאג לו, ר' פנחס התנצל, וכמובן מחל הרב פינטו כך הפטיר תמשיך לבא אלי כשנים עברו, ואז שאל ר' פנחס את הרב פינטו איך זכות אבותי לא עמדה לי, והאוטובוס התעכב, השיבו הרב כאן זה עיר אבותי, ואזור זכות אבותיך במחוז אחר, ונפרדו לשלום והאוטובוס התניע לפליאת כולם (כתר קדושה עמ' 220).

דין תורה

כאשר תכנן לעלות לארץ ר' חנניה דרעי לארץ ישראל רצה להבחן על הלכות שחיטה ולקבל סמיכה, אך תקנת העיר מרכאש שאין שוחטים אלא למי שאביו שוחט, נגש ר' חנניה לרב, בטענה שהיות ועולה לארץ ישראל בקרוב אז דינו שונה, מיד הסכים עמו הרב, וביקשו שיזמין לדין תורה את ראשי השוחטים, ר' יאיר חפוטא ור' יאיר סבאג, ניגשתי לרב העיר ואב"ד רבי משה זריהן, שמע שאה מעונין לדין תורה, ושלחני הרב להודיע לשמש ר' שלמה, שיזמין ליום חמישי בבוקר לדין תורה את שני ראשי השוחטים. והנה בבוקר ניצבו הרבנים וכן בעלי דין לקראת מושב בית דין, השמש של הרב זריהן הודיע לרב, שמחכה למטה הרב פנחס הכהן, ומיד הצטוה שיביא את רבי פנחס, וישבו יחד לסעוד. אח"כ נכנסו כולם לבית הדין, הרב זריהן שואל את הרב מה ענין הדיון שהרב הגיע, הצביע הרב על ' חנניה, וטרם החל הדיון התכבד לשבת ר' פנחס אך ויותר על הצעה ועמד במשך כל הדיון, ר' חנניה טען שלמרת תקנת העיר מאחר שעומד לעלות לארץ ישראל, רצונו להיבחן ולקבל סמיכה, הרב חפוטא עמד שהיא תקנת העיר, ולעוזרו העניק לו ספר זבחי תרועה, וסכין שחיטה, וכן שני אבנים להשחזת ובנוסף אלף פארנק, ומכתב המלצה שילך לרבי יוסף הלחמי בעיר מוגאדור, מיד קפץ על המציאה ר' חנניה, ובעוד מושיט את ידו לקחת את השטרות, נתן בו ר' פנחס עינו שלא יקח כלום, הסתיים הדיון התכנסו הדיינים, ויצא הפסק שאין לבחון אותו בעיר מרכאש כתקנת הראשונים. ר' חנניה הרגיש בנפשו צער של החציאה אחר המצאה כזו, אך רבי פנחס אמר לשוחטים אתם עוד תצטרכו לר' חנניה ונפרדו לשלום, ר' חנניה הלך עם רבי פנחס לביתו שהיה מחוץ למלח, הביט בי ואמר לי אל תדאג היום בע"ה תוסמך, הוציא מכתב וסגרו במעטפה וכן נתן לי אלף פראנק, ואמר לי בזה הלשון לך לרכבת עכשיו, הנה נתתי לך מכתב לרבי יוסף משאש מגדולי הדיינים בעיר מכנאס, כאשר ר' יוסף יבחן אותן ותקבל הסמכה תחזור אלי, לקחתי את הטלית ותפלין מביתי מעט אוכל, וביקשתי מאחי שיגדו להורים שנסעתי למספר ימים, הלכתי בדרכי ברגל דרך ארוכה לרכבת שנמצאת מרחק מהמלח, ואיני יודע היכן נמצאת מכנאס, וכמה עולה הוצאות הדרך רק מבטחי בהקב"ה, הגעתי לתחנה רכבת בשעה ארבע בצהרים, שאלתי את הקופאי מיד יש רכבת שלמכנאס, השיב היום בערב בשעה עשר, פניתי לשדרה והתיישבתי בספסל, והנה מגיעה ממולי כיכרה מהודרת לשני סוסים אבירים, ובתוכו יושב רב ופניו כפני שכינה, נעצרה הכיכרה לידי, הרב שואל אותי אם אני מכיר את רבי אלעזר אמרתי לו כן אדוני, הרב שמע שכעת אין רכבת וביקש האם הואכל לנסוע איתם לעיר והכיכרה תחזירני לרכבת, בנסיעה הרב שואל אותי להיכן פני מועדות השבתי לו למכנאס לר' יוסף משאש כדי להיבחן על הל' שחיטה, ותחת ידי מכתב לרב משאש מהצדיק רבי פנחס, שאלני הרב היכן המכתב, הראיתי לו, חשבתי לתומי שהרב רוצה לראות את הכתובות במכנאס, והנה לפליאתי הרב פתח את המכתב וקורא את כל הכתוב, ותמהתי איך כזה רב נכבד קורא מכתב לו לא, ואז הרב אומר לי אני מכיר את הרב משאש הוא ישאל אותך שאלות קשות והוא יקלקל לך את הסכין שלוש פעמים, אמרתי לו מבחינתי שיקלקל את הסכין עשר פעמים אני בע"ה אעמידה כנתינתה מסיני,  אמר לי הרב אם ישאלך רבי יוסף, אם חסר הכבד או אם יש שני מרות ועוד כהנה וכהנה כמו חמשה דברים המעכבים, והשאלה האחרונה

שטר ברכה

הגאון רבי טנזי' הלך אחר החתונה עם רעייתו לקבל ברכת הרב, וטרם יציאתם מהבית, הרב העניק להם שטר כסף יקר, הם התנצלו שאינם רוצים ואדרבה הם רוצים לתת לרב פדיון צדקה, אך הרב בשלו, ועד היום השטר נמצא בידי משפחת טנז'י לסגולה מהצדיק (ר' יצחק טנז'י).

הסתלקות הצדיק

נפטר ביום שבת קודש בתאריך י"ד טבת שנת תשי"ב, כל העיר שבתו ממלאכה, כל העיר השתתפו בלויה, גם תלמידי הישיבה, באו ללויה עד לשער בית העלמין (הרב מאיר אסולין, מתלמידי הישיבה).

נוסח המצבה: מהקונטרס בית צדיקים יעמוד (ח"ד עמ' מ).

הולך תמים ופועל צדק, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, הדור אתם ראו האי כלילא, מי האיש הלזה, בנן של קדושים, אראלים ותרשישים, חוטר מגזע אהרן, חבצלת השרון, דבריו בנחת נשמעים, מאחה כל קרעים, בכובד ראש ובשפה רפה, ונותן בעין יפה, הכהן הגדול, למעוז ולמגדול, החכם השלם והכולל, החסיד ומליא לעשות, כמוהר"ר רבי פנחס הכהן כליפא הכהן אזוג זצ"ל, נין ונכד לאדונינו ומורינו, שמו נודע בשערים, המלומד בניסים ומפליא לעשות, ר' דוד בן ברוך זצוק"ל זיע"א. נתבקש בישיבה של מעלה ביום שב"ק י"ד לירח טבת תשי"ב. מכאן והילך קינה ארוכה אותה קוננו אחריו, ובה נרמז סיפור הצלת המלך ממות כמפורסם.

מבין תלמידו:

רבי מסעוד ן' שבת זלה"ה מחבר הספר עונג שבת על התורה

הספידו, הרב מכלוף אבוחצירא זלה"ה, הרב מרדכי קורקוס זלה"ה, הרב שלמה קדוש זלה"ה  - המכונה המגיד ממרכאש [3].

במשך הלויה ירד גשמים חזקים (תהלתו בפי עמ' קמא).


[1]רבי יהודה בן מויאל נולד בתארודאנת בין השנים תקפ"ח - תקצ"ח לאביו כמוהר"ר מכלוף דיין ומו"ץ  ולאמו לבית משפחת בן שבת.

לימים חיבר את הספר שבט יהודה וכיהן בעיר מוגאדור כראש ישיבה.

[2] כתר קדושה (עמ' 214).

[3] חיבר שני ספרים לב דוד דרשות.